צורת בית המקדש כ

וּבְאַחַת נִשְׁתַּנּוּ בִּנְיְנֵי שַׁעֲרֵי הַפְּנִימִית מִשַּׁעֲרֵי הַחִיצוֹנָה, וְהוּא בָּאוּלָמוֹת שֶׁלָּהֶם. שֶׁבַּחִיצוֹנָה, הָאוּלָמוֹת לִפְנִים מִן הַשַּׁעַר, וּבַפְּנִימִית, בּוֹלְטִין מִחוּץ לַשַּׁעַר אֶל חָצֵר הַחִיצוֹנָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הָאוּלָמוֹת מְכֻוָּנוֹת זֶה כְּנֶגֶד זֶה שֶׁהוּא דֶּרֶך נוֹי. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר (מ, לא) "וְאֵילַמָּו אֶל חָצֵר הַחִצוֹנָה".

וְנֹאמַר שֶׁהָיוּ בְּנוּיִין חוּץ מִתָּאֵי הַשָּׁעָר וְלֹא בֵּין הַתָּאִים, שֶׁאִלּוּ הָיוּ בֵּין הַתָּאִים לֹא הָיוּ נִרְאִין לַחוּץ. שֶׁכָּל מֶשֶׁךְ בְּלִיטַת הָאוּלָם רַק עֶשֶׂר, וְהַתָּא שֵׁשׁ, וְכָתְלוֹ שֶׁלַּחוּץ חָמֵשׁ - הֲרֵי בְּלִיטַת הַתָּא עִם כָּתְלוֹ אַמָּה יְתֵירָה מֵהָאוּלָם.

וְעוֹד, כָּל הֶחָלָל הַמַּפְסִיק בֵּין כֹּתֶל תָּא לִכְשֶׁנֶּגְדּוֹ הוּא י"ג א לכאורה צ”ל ט”ו אמות, שזהו החלל בין כותל התא הראשון מצד צפון לכותל תא מצד דרום בתאי שער החיצון בסימן ד, והרי כולם שוים. וכוונת רבינו להוכיח שהאולם בחצר הפנימית הרי הוא באותו צד של התאים, דהיינו בשטח חצר החיצונה רק שהוא משוך לאחורי ומחוץ להתאים לתוך חצר החיצון. שהרי אם נאמר שהאולם הוא בין כתלי התאים, נמצא כתלי האולם שהוא שש אמות מכל צד ממלאים את השטח של ט”ו אמות בין תא לתא וישארו רק ג אמות. אַמּוֹת, וְעֹבִי כָּל כֹּתֶל אוּלָם שֵׁשׁ. וְלָכֵן נִרְאֶה שֶׁהָאוּלָם בַּפְּנִימִית חוּץ מִן הַתָּאִים, וְכֹתֶל הָאוּלָם בָּנוּי בִּקְצֵה הַתָּא כְּנֶגֶד כָּתְלָהּ. וְיוֹצֵא אַמָּה יְתֵרָה: שֶׁכֹּתֶל אוּלָם הוּא שֵׁשׁ, וַהֲרֵי הוּא מָשׁוּךְ מֵחֲלַל הַשַּׁעַר אַמָּה וּמֶחֱצָה מִכָּאן וְכֵן מִכָּאן, שֶׁיִּהְיֶה אִם כֵּן אוֹרֶךְ הָאוּלָם י"ג אַמּוֹת כְּאוֹתוֹ שֶׁל הַחִצוֹנָה.

וְהִנֵּה הָאוּלָמוֹת בְּכִוּוּן זֶה מוּל זֶה, וְהוּא נוֹי בְּיוֹתֵר ב עיין בדברי רבינו לעיל סימן ה ו. אדרבא, בדרך כלל עושים האולם לפני השער מבחוץ ורק בשער החיצר החיצונה נשתנו. וכן מצינו שהאולם בפתח ההיכל הוא מבחוץ. ונמצא לפי זה שהנוי הוא טעם לזה שאולמי החיצונה הם בפנים. ועצ”ע. . גַּם נַשְׁוֶה בָּזֶה מִדּוֹתֵינוּ כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב (מ, כט) "וְאֵלַמָּו כַּמִּדּוֹת הָאֵלֶּה", וּבְאֵלֶּה הֲרֵי כְּתִיב (שם יא) "אֹרֶךְ..." חַלַל אוּלָם "הַשַּׁעַר שְׁלוֹשׁ עֶשְׂרֵה אַמּוֹת". וְכֵן יְקֻיַּם בְּאֵלּוּ גַּם כֵּן לְפִי זֶה מַאֲמַר הַכָּתוּב (שם יב) "וְהַתָּא שֵׁשׁ אַמּוֹת מִפֹּה", לְפֵרוּשׁ הָרַדַ"ק דִּלְעֵיל סִימָן ו'.