תבואות השדה חלק ו ו

פתיחה הנקרא בשם אהל דוד א"ה מאז הי' זאת דרך המחברים לפתוח ולדרוש בפתיחת הספר בדברי אנדה, המושכת את לב האדם לתורה ולתעודה, כמו שאמר החכם מכל אדם ראשית חכמה יראת ה' ע"כ אמרתי גם אנכי אלך בעקבותיהם להדפיס פה איזה מילי דאגדתא מן הבא בידי:

ויהי' ספר שוה לכל נפש, וטעם קריאת שם ״אהל דוד״ כתבתי בהקדמה, זיל קרי בה! וד' יסר מעלינו כל גזירה קשה ולציון יאמר בקרוב בימינו דרושה:

ויאמר די אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם (יתרו), נ"ל שהפסוק מרמז בכאן על דורות האחרונים כי באמת אנו רואין עפ"י רוב ת"ח אשר כל עסקם רק בתורה אין להם כ"כ פרנסה בריוח ועל מה זאת עשה הקב"ה כי עי"ז שהעם רואים שהת"ח אין להם פרנסה כ"כ נכהה עליהם אור התורה וזהר יפעתה, אמנם התירוץ לזה כי ע"י שהת"ח אין פרנסתם בריוח כ"כ יכולין גם אותם אנשים שאין להם יד ושם בתורה שיזכו גם הם בכתר התורה כמו יששכר וזבולון (וכ"כ בס' תקין משה) אמנם י"ל עוד טעם אחר עפ"י מ"ש בס' כלי יקר (פ' בחקתי) כי יש להוכיח מתן שכר לעוה"ב ממה שאנו רואים שכל הצדיקים לא היה להם עוה"ז כ"כ כמו הרשעים ולעין הי' נראה שחיי נמרד הי' מוצלח יותר מחיי אברהם ע"ה מזה עצמו מוכח שכר עוה"ב, וזה כוונת הפסוק ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן כלומר שתהלוכות והנהגת חיי הת"ח יהי' בעב הענן שלא יראה כ"כ הצלחתו לעין כל (ובמקום אחר כתבתי בזה כוונת המ"ר מפה של יששכר הי' צבוע שחור ומצויר עליו דמות שמש וירח כלומר הגם שלעין נראה שכל הנהגתו אין בו שום תועלת ובפרט בעניני עוה"ז מ"מ מצייר עליו דמות שמש וירח שהוא כמו השמש והירח אשר בסבתם נצמח בעוה"ז כסף וזהב ותבואות כמ"ש ממגד שמש) ואמר בעבור ישמע העם בדברי עמך כלומר שכל העם יהי' להם חלק בתוה"ק, זהו תירץ אחר, ועוד כי ע"י שיראו שת"ח אין להם כ"כ תענוגי עוה"ז ממילא וגם בך יאמינו לעולם כי ידעו כי עיקר השכר הוא מה שצפין לעולם דהיינו שכר עוה"ב:

ב') ובדרושי לשבועות אמרתי לפרש מד״ר ר' הושעי' רבה פתח ואהי' אצלו אמון התיר' אומרת אני הייתי כלי אומנתו של הקב"ה בנוהג שבעולם מלך בו"ד בונה פלטרין אינו בונה מדעת עצמו אלא מדעת אומן וכו' יש לו לדעת האיך עושה חדרי' האיך הוא עושה פשפשין כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובזרא את העולם, נ"ל הכוונה מה שמדמה בנין העולם לבנין בית כי ידוע שכל מה שפעל הקב"ה בעוה"ז יכולים להשתמש בו לעבודת הבורא ית"ש כל מיני אומנות כי בכל מעשה ומעשה תלוים כו"כ מיני צויים ואזהרות כגון בכל מיני מלאכות בחרישה וזריעה וא"כ כמו שקיום התורה תתנהג ע"י הת"ח וגדולי הדור כמו כן צריכין לאנשים הפשוטים הפועלים לישוב העולם וגם המה כחלק אחד מכלל חלקי תוה"ק אם מתנהגים בעניניהם עפ"י דרך התורה ויר"ש וזה הכוונה שהקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם כלומר שראה שכל קנייני העולם יכולים להתנהג ולפעול עמהם לצורך התורה כמאה"כ כל שתה תחת רגליו וכו' ד' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ כי זהו קאי על קבלת התורה כידוע והמשיל המדרש התורה לפלטון נאה כי כמו שהפלט?ין שנראית יפיו והדרו ע"י מיני ציורים ורקמונים במיני ששר ואבנים משובצים בתכלית היופי מ"מ קיום הבית הוא ע"י כמה מיני אבנים ועצים שאינם נראים כלל למי שנכנס בבית ומ"מ יסודות הבנין תלוי בהם כמו כן התוה"ק הגם שהוד יפיה והדרה ע"י הת"ח העוסקים והוגים בה לילה כיום יאיר בכל זאת לולא האנשים העוסקים גם בעניני העולם לא הי' קיום להרבה מיני מצות ומהגם שלא הי' יכולין לעסוק בתורה בלעדי האנשים העוסקים בעניני עיה"ז וא"כ כל איש מישראל יוכל לשמוח בקצת התורה כי אם הוא מתנהג עפ"י דרך התורה והיראה הוא ג"כ יסוד בנין העושר שהוא התורה כמו הת"ח העוסקי' בתורה, וזה כוונת המשל שהמשיל התורה והעולם לבנין פלטרון ודו"ק. ג') במדרש (הובא בדמש"א תולדות אות נ"ח) אמר עשו ליעקב אלך עמך בג"ע ואם לא תבא אתה עמי בגיהנם השיב לו יעקב אני אהבתי ואתה שנאת, נראה הכוונה כי איתא בגמ' פלוגתא מ"ש ופערה פיה לבלי חק ר' יוחנן ור"ל חד אמר אפי' מי שמקיים חק אחד אינו בא בגהינם וחד אמר מי שמשייר אפי' חק אחד בא לגהינם, והנה ידוע כי יעקב אבינו ע"ה קיים כל התורה חוץ מכיבוד אב שלא הי' יכול לקיים כ"ז שהי' בבית לבן ועשו עבר על כל התורה חוץ מכיבוד אב שקיים וא"כ טען עשו ממנ"פ אי קיי"ל אפי' מי שמשייר חק אחד בא לגהינם א"כ גם ליעקב ראוי הגהינם שלא קיים כיבוד אב ואי קיי"ל אפי' מי שמקיים חק אחד בא לג"ע א"כ ג"א ראוי לבא בג"ע משום מצות כיבוד אב. אמנם הענין הי' כך כי עד כאן כל לומר דאפי' מי שמקיים חק אחד ראוי לבא לג"ע רק מי שהיה רוצה לקיים כל המצות רק שלא עלה בידו מחמת אונס משא"כ ממי שמבעט בשאר מצות אפי' במצוה אחת וודאי אינו ראוי לג"ע וזה שהשיב לו יעקב אני אהבתי כלומר מה שאני לא קיימתי מצות כיבוד אב מ"מ הייתי אוהב לקיים מצות כיבוד רק שהייתי נאנס מלקיים. אמנם אתה מה שלא קיימת שאר מצות שנאת לקיים כי היית מבעט בכל שאר מצות חוץ מכיבוד אב, וא"כ בדין מניע לך הגהינם ולי הג"ע:

(ועיין וילקט יוסף חלק א' סי' נ"ו) ד') עפר אני בחייי קל וחומר במיתתי, נ"ל הכוונה, כי הנה שמעתי לפרש מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' דהיינו שהאדם יהי' כמו עפר שכל הטוב נצמח ממנה והארץ תתן יבולה ומ"מ הכל דשים עלי' כמו כן יהי' האדם שבזכותו יגיע השפע לכל העולם ומ"מ לא יתגאה עי"ז. והנה איתא במ"ר קהלת חד כותי שאל לר"מ חיים מתים, כלומר עם המתים יחי' עוד? אמ"ל ר"מ זרעת מימיך אפונין, אמ"ל הן, אמ"ל האיך אינן אתיין לבושים או שלוחים אמ"ל לבושים, אמ"ל ולא שמעין אודנך מה פיך ממלל, מה אפינין כד זרע להון שלוחין, עלה להון לבושין, המת שהוא הולך בלבוש לכ"ש שיבא בלבושי עכ"ל המ"ר, והנה יש להבין וכי הי' מסיפק אם יבאו לבושין והלא ספיקו היה