תבונה ד

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ה' הלכה ד' וז"ל כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו וכו' ע"ש, ושם בכסף משנה וז"ל סובר רבינו שכשאמרו בגמ' יעבור ואל יהרג פירוש צריך לעבור כדי שלא יהרג, אבל שלמים וכן רבים סוברים דאם נהרג ולא עבר צדקה תחשב לו, ונראה שמפרשים יעבור ולא יהרג הרשות בידו לעבור כדי שלא יהרג, וכתב בנימוקי יוסף דאפילו לפי סברת רבינו דאם הוא אדם גדול וחשוב ירא שמים ורואה שהדור פרוץ בכך רשאי לקדש את השם ולמסור עצמו אפילו על מצוה קלה כדי שיראו העם וילמדו ליראה את השם ולאהבו בכל לבם עכ"ל והנה יש לחקור אם כל הדברים האלו נאמרו היכא דהוא מוסר נפשו בסכנה כדי שלא לעבור איסורי דאורייתא כגון חולה מסוכן לגבי הא דמחללין עליו את השבת כדי שיקיים שבתות הרבה ופיקוח נפשות דוחה את השבת, ואם הוא מוסר נפשו בסכנה ואינו מניח לחלל עליו את השבת אם גם בזה נאמר דצדקה תחשב לו, ואם אדם גדול וכו' ורואה שהדור פרוץ בכך אם רשאי לקדש את השם בזה, כי באמת נוכל לאמר דכל דבריהם לא נאמרו אלא בחיוב לקדש ש"ש ולמסור עצמו למיתה אבל לא בגדר שלילה היכא דהוא מוסר נפשו למות בחליו ואינו מניח לחלל שבת עליו כי מזה אינו ניכר כ"כ הקידוש ש"ש כי יתלו הרואים את זה בגדר אחר ולא בקידוש ש"ש כי יאמרו דלא מצאו מזור למכתו ולפיכך מת או לא, ואין להביא ראיה מהא דאיתא באו"ח סימן שכ"ח בבה"ט שם וז"ל ואם החולה אינו רוצה כופין אותו שהוא חסידות של שטות דחקירתינו הוא היכא דמקדש ש"ש בזה וצ"ע

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א' הלכה ח' וז"ל כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה וכו' בין בעל יסורין וכו' ואפילו בעל אשה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר והגית בו יומם ולילה עכ"ל ע"ש, וצ"ע מגמ' דנדרים דף ח' ע"א דאיתא שם וא"ר גידל אמר רב האומר אשכים ואשנה פרק זה אשנה מסכתא זו נדר גדול נדר לאלקי ישראל ופריך הגמ' והלא מושבע ועומד הוא ואין שבועה חלה על שבועה וכו' ומשני הגמ' הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע משום הכי חייל שבועה עליה עיי"ש וא"כ משמע מסתמא דגמ' דמצי כל אינש למיפטר נפשיה בקריאת שמע ולמה פסק הרמב"ם ז"ל דלא כסתמא דגמ' ואפילו לפום הגהות מיימוניות שם אות ז' בשם ספר המצות ע"ש היינו דווקא בשעות דחוקות אבל בלא זה חייב ללמוד יום ולילה ומסתמא דגמ' משמע דכל אדם אפילו שיש לו שעות מרוחות ג"כ מצי פטר נפשיה בקריאת שמע ע"ש, והנה יעו"ש בר"ן וז"ל מסתברא לי דלאו דווקא דבהכי מיפטר שהרי חייב כל אדם ללמוד יום ולילה כפי כחו וכו' וק"ש שחרית וערבית לא סגי להכי אלא מכאן נראה לי ראיה למה שכתבתי בפרק שבועות שתים בתרא דכל מידי דאתא מדרשא אע"פ שהוא מן התורה כיון דליתיה מפורש בקרא בהדיא שבועה חלה עליו וכו' ובאמת זה דחוק שהרבה מקראות יש מפורש בהם שחייב כל אדם ללמוד יום ולילה כדאיתא שם ברש"י ורא"ש ע"ש וכן משמע לישנא דרמב"ם הנ"ל ועיין בריטב"א ונ"י שמקשים וכי מושבע על פרק זה או מסכתא זו דווקא ומאי מקשה הגמ' והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא ומתרצים דזהו פירושו של דברי הגמ' בתירוץ דאי בעי פטר נפשיה בק"ש וכו' וגם זה דחוק דלמה א"כ קאמר הגמ' דווקא ק"ש והיה צ"ל דאי פטר נפשיה בענין אחר ולא בפרק זה או מסכת זו ועיקר חסר מן הספר לפי דבריהם ולכן נ"ל לדייק בלישנא דגמ' האומר אשכים ואשנה פרק זה וכו' מהו הלשון אשכים ה"ל האומר אשנה פרק זה ומהו הלשון אשכים ובתוס' ליתא שם התיבה אשכים ולא דק אך הביאור בגמ' הוא כן האומר אשכים היינו בהשכמת הבוקר משתנץ החמה והיינו לישנא דאשכים וזהו כוונת הגמ' הא קמ"ל כיון דאי בעי פטר נפשיה בקריאת שמע וכו' כי אז החיוב חל עליו לקרות שמע לכן איבעי פטר נפשיה בקריאת שמע ולא הוי מושבע ועומד מהר סיני על זמן זה ללמוד פרק זה או מסכתא זו כיון דהגיע זמנו של ק"ש משום הכי חייל עליו השבועה ומחויב לקיים שבועתו וילמוד מקודם פרק זה או מסכתא זו וק"ש יקרא אחר שיקיים שבועתו וזהו צריך לאשמועינן אבל זאת ודאי צדקו דברי הרמב"ם דמחויב כל אדם ללמוד תמיד יום ולילה כפי כחו ובזה מיושבים כל הדיבורים בזה הענין ודו"ק

רמב"ם הלכות עבודת כוכבים פרק ג' הלכה ט' וז"ל העושה עבודת כוכבים לעצמו אע"פ שלא עשאה בידו ולא עבדה לוקה שנאמר לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה וכו' ע"ש, ומקשה על זה הלחם משנה וז"ל קשה היכא דעשאוה אחרים לו אמאי לוקה והא לאו שאין בו מעשה הוא ואין לוקין עליו כמו שפסק רבינו בפרק י"ח מהלכות סנהדרין, ויש לומר דכיון דהאחר עושה מעשה בשליחותו הוי כאלו עשאו הוא וחייב עכ"ל והכנה"ג תמה עליו דא"כ כל מצוה לעשות מעשה יהא חייב כגון וכו' ואנן קיי"ל משלח פטור דאין שליח לד"ע, ולכן נ"ל כי הנה הרב המגיד ס"ל דכל לאו שאפשר ע"י מעשה לוקה אף היכא דאין בו מעשה כגון לגבי חסימת פרה כיון שישנה במעשה גמורה לכן מילקי אף היכא שחסמה בקול, ויש להביא ראיה לדבריו מנזיר דף י"ג ע"א דאיתא שם בזה"ל בעי רבא נזיר והוא בבית הקברות מהו בעי שהיה