תשובות מהרי"ם ב

הקדמה ה" צ" ע" מ" ל" א" י" ס נעים זמירות ישראל בתהלתו אמר. אלהים למדתני מנעורי ועד הנה אגיד נפלאותיך וגם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבוא גבורתיך [תהלים ע"א]

נראה לפרש המקרא הזה ע"ד דאיתא בש"ס ברכות, ריש הרואה מר ברי' דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצמי למיא ואתעביד לי' ניסא איברא לי עינא דמיא ואשתי תו זימנא חדא הוה קאזיל בריסתקא דמחוזא ונפל עלי גמלא פריצא אתפרקא לי' אשיתא על לגוה כי מטי לערבות הוה בריך ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל וכי מטי לריסתקא דמחוזא הוה בריך ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות. וכתב הרא"ש וז"ל מכאן משמע שיחיד שנעשה לו נסים הרבה בהגיעו לאחד מהמקומות שנעשה לו נס יכלול גם שארי ניסים עם זה. ע"כ

ונראה לענ"ד פשוט בהך דינא דמי שנעשה לו נסים הרבה בהגיע לאחד מהמקומות שנעשה לו נס שצריך להזכיר ג"כ הניסים דשארי מקומות וכוללם בברכה אחת לפי מה דקימ"ל דכל ברכות הרואה אינו אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים אבל בתוך שלשים אינו צריך להזכיר נראה ג"כ כשהגיע אדם לאחד מהמקומות שנעשה לו נס וכבר עבר עליו שלשים דמחויב לברך עליו ועל שאר הניסים עדיין לא עברו שלשים שאין להזכיר אותם בתוך הברכה שמברך במקום הנס כיון דלא עבר עליהם שלשים אף שכוללם בתוך הברכה המחוייבת ואינו מזכיר בשביל זה שם ומלכות. ויש ללמוד דין זה מהא דמבואר בש"ע או"ח סי' ר"ח סי' י"ח לא יכלול על הספק שום תוספת בברכת מעין שלש אע"פ שאינו מוסיף שם ומלכות מכש"כ בנידון זה שאין כאן ספק כלל על השארי ניסים כיון דעל השארי נסים לא עברו שלשים. ובזה יש לבאר דברי האגדה שהביא בעה"ט פ' ויחי על פסוק לו. ישטמינו יוסף כשחזרו מלקבור את אביהם עבר יוסף על הבור שהשליכהו בו ובירך ברוך שעשה לי נס במקום הזה אמרו עדיין הוא זוכר מה שעשינו לו (אגדה זה הובא ברבה בשינוי לשון קצת) ויש לתמוה למה מדייק בחזירתם מהקבורה ומסתמא הלכו לקבורה בדרך אחד ומסתמא בירך יוסף בהליכתו כדינו וכבר כתבתי בזה דברים נכונים בס' הדרשות שלי וכעת נתחדש לי בעז"ה דבר נכון וישר דהנה יש לתמוה על יוסף הצדיק בשעה שבירך על בור המדבר ברוך שעשה לי נס במקום זה למה לא כלל בברכתו מעשה הנס דיציאתו מבור בית אסורים דמצרים וכדינא דהרא"ש דצריך לכלול הנסים דשאר המקומות ונראה דמחמת זה עלה על דעת האחים לחשוב שעיקר ברכתו שבירך בבור המדבר הוא מחמת שנאתו שזוכר להם מעשה הראשונים ולא שם על לבו לזכור נסים אחרים רק זה נשרש בלבו שנאתו עליהם ולכן פחדו האחים ואמרו לו ישטמינו יוסף [ובסמוך יתבאר אי"ה טעמו של יוסף והאחים בא זה דין המה מחולקים] והשתא אתי שפיר למה לא נתפעלו האחים מהברכה שבירך יוסף על בור המדבר בהליכתם לקבור דהי' להם טעם שלא מחמת שנאה בירך אלא מתורת חיוב הדין בירך וכדינא דחז"ל ומה שלא כלל בברכתו בור דבית אסורים שיצא ממצרים אפשר שהיה בתוך שלשים יום לצאתו ממצרים וביציאתו ממצרים. ראה מקום בית האסורים ובירך אז ואין צריך לכלול עוד כמו שכתבתי אמנם בחזירתם מהקבורה בוודאי הי' אחר שלשים מהליכתם ממצרים דאי בתוך שלשים על בור המדבר נמי לא הוה לי' לברוכי דהא בירך עליו בהליכתו לקבורה [גם שהו בהקבורה כמה ימים ועשו ליעקב הספד גדול ואבל שבעת ימים ונתקבצו חשובי כנען ותלו עדיהם על ארונו של יעקב כדרשת חז"ל על פסוק גורן האטד] וע"כ היה אחר שנשים א"כ הי' לו ליוסף לכלול גם נס יציאתו מבור בית האסורים דמצרים שהי' יותר טפי משלשים יום וכאשר ראו האחים שלא כלל יוסף נס דבור בית האסורים מש"ה חששו האחים שלא מחמת חיוב בירך אלא בשביל הזכרת שנאה ולכך אמרו לו ישטמינו יוסף ודו"ק

ונראה לי טעמו של יוסף הצדיק ובמה הי' מחולק עם האחים דהיו מחולקים בדין שמחולק מרן ב"י עם המג"א דהנה הב"י כתב בש"ע או"ח בסו' רי"ח סי' נ' יש אומרים שאין מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו גנבים בלילה ובאו לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך ויש חולק וכתב מג"א לא מצאתי מי שחולק דהאיך יעלה על דעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע ומ"ש הרב"י ס"ס רי"ט בשם הריב"ש היינו לומר כשנעשה לו נס צריך לברך גם הגומל אל בדבר שמנהג העולם פשיטא דאין לברך שעשה לי נס וכ"מ בב"ח. א"כ יש לומר דטעמו של יוסף הצדיק הי' נהו שנעשה לו נס שיצא מבית האסורים דמחויב לברך ברכת הגומל שהוא אי מד' שצריכים להודות מ"מ לא מיקרי נס זה חוץ לדרך הטבע לברך עליו ברוך שעשה לי נס במקום זה דהא ים כמה ב"א שחבושים בבית אסורים ויוצאים חפשי רק על בור המדבר שהיה חוץ מדרך הטבע דהא הי' בו נחשים ועקרבים כמו שדרשו חז"ל ל על פסוק והבור רק שפיר חייב לברך ברוך שעשה לי נס במקום זה ומש"ה לא כלל יוסף בור דבית האסורים בתוך הברכה דבור המדבר כדעת המג"א ודעת האחים כדעת הב"י ודו"ק

עתה נבוא לבאור מקרא שהתחלנו דהנה דרכו של אדונינו דהע"ה היה על אדני הקודש דעת תוה"ק להודות לשמו יתברך ולשורר לפניו על כל נס ונס שעשה עמו בכל עת ובכל רגע ולכלול הנסים הקודמים בתוך השבח וההודיה ובזה יש לכוון כוונה נאותה בדברי קדשו (תהלי' י"ח) אשר דבר לד' את דברי השירה הזאת ביום הציל ד' אותו וכו' דתי' ביום אין לו מובן אשר הציל ד אותו הוה לי' למימר ולדברינו ניחא מאוד דהנה דברי שיר ההוא שר לד' לעת זקנתו כאשר הניח ד' אותו מכל רודפיו כמו שפי' רש"י ואו כלל בברכתו שבח לשמו יתברך על כל הנסים הראשונים כאילו כל הניסים נעשה לו ביום זה וכדעת חז"ל שצריך לכלול נסים הקודמים וזה דקאמר ביום הציל הכוונה כאילו היתה הצלתו מכל שונאיו ביום זה וכפסק חז"ל שצריך לכלול כל הנסים ביום שנעשה לו הנס וזה דקאמר דהע"ה אלקים למדתני מנעורי. הכוונה שהשי"ת עושה עמו נפלאות בכל עת כאשר מנעוריו הי' נרדף מאויביו המבקשים את נפשו. וד' הציל אותו ברוב