תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן צו

שאלה אמרת לפרש לך הא דגרסינן בירושלמי (פרק הניזקין) ראובן שגזל שדה משמעון וכו׳:

תשובה כבר ידעת שרבו השבושים בנוסחאות שבירושלמי והסבה הגדולה למעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדין עליו רק אחד בדור. ובמקום הזה רבו השבושים בגירסת הירושלמי וכל שכן בגירסא שנזדמנה לך. ותחלה אכתוב לך גירסת ספרי והיא נכונה יותר משלך אע״פ שיש בו קצת חסרון וכך היא הגירסא שלנו בגיטין פרק הניזקין ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולא הספיק לכתוב תרפו עד שמת דמאן היא רב הונא וחייא בר רב חד אמר אם כתב שטר תרפו של ראובן ואם לאו של לוי וחד אמר הי כתב הי לא כתב של לוי היא אמר רבי מונא לא מסתברא דלא דראובן דהוא יכיל למימר לה מלה דלאו דילי זבנית לך אמר רבי יוסי ב״ר בון לא מסתברא דלא דלוי דיכיל לומר ליה האי דלא קומיך אקים לי וזביני טבאות ע״כ. ותרפו בתי״ו כגירסא שלנו ולא בטי״ת כמו שכתוב בגירסתך. ודעתי כי בגירסא שלנו יש חסרון וכך ראוי להיות ראובן שגזל משמעון ומכרה ללוי וחזר ראובן ולקחה משמעון ולא הספיק לכתוב תרפו כו׳. והוא הענין ששאל שמואל מרב בבבא מציעא (דף ע״ו:) כשנמצאת שדה שאינה שלו וחזר ולקחה מבעלים הראשונים מהו ואמר ליה מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו מ״ט מר זוטרא אמר ניחא ליה לאינש דלא לקריוה גזלנא רב אשי אמר ניחא ליה לאינש דליקום בהימנותיה. ואמרינן התם פשיטא זבנה אורתה ויהבה במתנה לאו לאוקומי קמי לוקח בעי. ועוד אמרינן עלה מתקיף לה רמי בר חמא מכדי לוקח במאי קני בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. וכך פירוש גירסא זו לפי מה שעלה בידי, ראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ולוי לא הכיר בה שאינה שלו ואח״כ חזר ראובן ולקחה משמעון ולא הספיק שמעון לכתוב תרפו פירוש שטר המכר לראובן עד שמת ראובן של מי היא, רב הונא וחייא בר רב חד אמר אם קודם תרפו וקודם שמת נגמר המקח ולא העמידה ראובן ביד לוי איגלאי מילתא שלא לקחה לאוקמה בידו אלא להורישה לבניו ממילא ואע״פ שלא הורישה להם בפירוש, והיינו אורתה דאמרינן לאו לאוקמי קמי לוקח קא בעי והאי דלא אמר הכי בהדיא משום דאכתי לא נגמר לו לגמרי בכתיבת השטר, וחד אמר הי כתב הי לא כתב של לוי היא כלומר בין שכתב תרפו בין שלא כתב תרפו הדין אחד ולעולם של לוי היא לאוקומה קבעי כל שלא הורישה בפירוש ליורשיו. ורב הונא וחייא בר רב הם שנחלקו בגמרא פ״ק דב״מ (שם ט״ז) בעד אימת ניחא ליה דליקום בהימנותיה כדאיתא התם, ור׳ מונא הלך לשיטה אחרת דלא מסתברא שלא תהא של ראובן בין כך ובין כך וכדעת רמי בר חמא דאמר מכדי לוקח במאי קני בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא, כלומר שבשעה שמכרה ראובן ללוי לא היתה שלו והוא יכול לומר לו מה שאינו שלי מכרתי לך. ור׳ יוסי בר בון אומר בהפך שלוי יכול לומר לו האי דלא קומיך כלומר בתמיה והיא אינה עכשיו לפניך העמד לי המכר יפה שהרי היא לפניך והוא כדעת רבא וכדאמר ליה לרמי בר חמא תהא במאמינו:

ולפי גירסת ספרך שכתוב בו טרפו בטי״ת אפשר לפרש שהוא שטר טרפא שכותבין ללוי על הגזלן שיוציאה שמעון מלוי, והיא המחלוקת בעצמה שנחלקו בה שם רב הונא וחייא בר רב וכדגרסינן התם ועד אימת ניחא ליה דליקום בהימנותיה רב אמר עד שעת העמדה בדין וחייא בר רב אמר עד דמטיא אדרכתא לידיה ורב פפא אמר עד דמטו יומי דאכרזתא:

ומה שאמרת להודיעך דעתי בענין מה שאמרו בירושלמי גזל שדה משמעון ומכרה ללוי והלך לוי ונתנה ליהודה ובא שמעון וטרפה מיהודה יהודה לא אזיל גבי לוי דהיא מתנה. והדין נותן שאי אפשר לו ליהודה לחזור ולתבוע מלוי אלא מאחד משני פנים, או משום אחריות לוי ואין אחריות למתנה, או מצד אחריות ראובן ואין יהודה זוכה בשעבוד באחריות שיש לו ללוי על ראובן שאם כן אף בלא אמצעית ידו של לוי היה לו ליהודה לחזור על ראובן ויאמר לו ביום קנותי את השדה מחמת מתנה מלוי קניתי כל זכות וכל שעבוד שיש לו ללוי עליך מחמת אותה שדה אלא שאלו ענינים מוחלקין הן ואין אחריות נגרר אחר גוף השדה ואם השדה קנה אחריות השעבוד לא קנה ואפילו במכר אלא אם כן בא עליו מצד האחריות שיש לו על לוי ומדרבי נתן דאמר מנין לנושה בחבירו מנה וכו׳. וע״כ הנהגתי אני בכל מתנות קרקע ואפילו במוכרו לכתוב בשטר המתנה והמכר ואגב קרקע זה אני נותן לפלוני ללוקח זה או למקבל מתנה זו כל שטרי אונות שיש לי על קרקע זה ויזכה בהם ובכל שעבודם כדי שיוכל לטרוף בו ממי שמכרו או נתנו לו. וזה נראה לי ברור: