תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן עא

שאלה הכותב נכסיו לאשתו דאמרינן לא עשאה אלא אפוטרופסית, אם הוא בקנין או בלא קנין ואפילו בלא קנין אם הפסידה כתובתה:

תשובה כבר ידעת שהרב ר״ח והרי״ף ז״ל העמידו להא דרב יהודה אמר שמואל (ב״ב קל״א) דוקא בכותב וחילקו בין כותב לאומר כמו שכתוב בהלכות וכיון שזו כהלכתא בלא טעמא אין אנו סומכים אלא עליהם כי הם מקובלים מהגאונים ומאבות הראשונים. והלכך אם זה בכותב ממש ע״כ אנו צריכין להעמידה דוקא במיפה כחה דאם לא כן היאך קונה הא קיימא לן דאין שטר לאחר מיתה ואיהי נמי אפילו אפוטרופסית לא הויא דלא גמר לעשותה אפוטרופא אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה. ומעתה אם כתוב בה קנין כמיפה נמי כך הדין וכך הטעם לפי שאין השטר והקנין מוסיפין ומעלין במתנת שכיב מרע אלא מגרעי וכשהוא כותב בה קנין כמיפה אינו מעלה ואינו מוריד, ואם כתב לה מתנת בריא זה היא בעיא דרבא דבעא דבריא היאך ולא איפשיטא וכיון דלא איפשיטא אינה אלא אפוטרופסא דנכסי בחזקת יורשי קיימי, וכן כתב הרמב״ם ז״ל, וכיון שכן נראה דאף בקנין הדין אחד דהא שטר בבריא קונה הוא בקנין ואפילו הכי אזלינן הכא בתר אומדנא ואמרינן דלא נתכוין זה אלא לעשותו אפוטרופוס והלכך בקנין נמי הוא הדין והוא הטעם דכיון דלא איפשיטא בעיין לא מפלגינן בין בריא לשכיב מרע וכשם ששכיב מרע לא מפליג בין שטר לקנין הוא הדין לבריא. ועוד דכי אמרינן במאי אילימא בשכיב מרע הא אמרינן לא עשאה אלא אפוטרופא אלא בבריא לימא ליה כו׳ הב״ע כשקנו מידו אלא משמע דלא שנא. כך דעתי נוטה. אבל בעל העטור כתב שאם הוא בריא ואמר בלשון מתנה וקנו מידו קנה ואם אמר בלשון ירושה אפילו קנו מידו לא קנה והיינו בעיא דרבא עכ״ל. ולא ירדתי לסוף דעתו. ומה שנ״ל כתבתי לך ואתה בשכלך הבר תברור התבן מן הבר:

ובענין מה ששאלת אם הפסידה כתובתה כשעשאה אפוטרופסית זו ודאי אינה נפסדת כלום וזו היא הסכמת כל מי שראיתי מן הגדולים ותדע לך מדאתי למפשט לבעיא דרבא מדתניא (שם קל״ב) הכותב כל נכסיו לאשתו ויצא עליה שט״ח וכו׳ תקרע כתובה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן וכו׳ במאי אילימא בשכיב מרע ובכולהו, וטעמא דיצא עליה שט״ח הא לא יצא עליה שט״ח תקרע כתובתה ותשאר היא אפוטרופא, והא דאמרינן בגמרא לא יצא עליה שט״ח קניא ולא קניא ליכא בברייתא: