תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן מח

שאלה איזהו נוסח שבועת האלמנה ומה עליה להתנות כדי שלא תפסיד כלום ממזונותיה בשביל שבועתה:

תשובה שבועת אלמנה זו ששאלת לא נתברר מתוך השאלה למה נשבעה זו, אם מחמת שהיא רוצה לגבות מקצת כתובתה ושלא תפסיד מזונותיה או שלא לגבות מכתובתה כלום אלא שתובעת מזונות, ולכך אצטרך להשיב בין על זה בין על זה. אלמנה שבאה לגבות כתובתה אם תבעה כל הכתובה וכל מה שהוסיף לה הבעל מיד שתבעה כן בבית דין אבדה מזונותיה דאמר רב יהודה אמר שמואל תובעת כתובתה בבית דין אבדה מזונותיה ואע״פ שלא נשבעה אפילו הכי משעת תביעתה בבית דין אבדה המזונות וכדאיתא שלהי פ׳ נערה שנתפתתה (דף לד) אבל אם לא תבעה כל כתובתה אפילו שיירה מקצת הרי זו ניזונית מחמת אותו קצת הנשאר ואפילו גבתה כל השאר דקי״ל כרבא דאמר פרק אלמנה (דף צז:) מקצת כסף ככל כסף כלומר מקצת כסף הנשאר, ולא עוד אלא אפילו תבעה כל כתובתה עיקר ונדוניא ולא תבעה תוספת שכתב לה הבעל בכתובתה הרי זו נזונית מחמת אותו תוספת ששיירה כדאמרינן ר״פ אע״פ (כתובות דף נ״ד:) אמר רבי איבו אמר רבי ינאי תנאי כתובה ככתובה למאי נ״מ למוכרת למוחלת לפוגמת למורדת ולתובעת, ולפיכך בין תובעת ולא נשבעה בין נשבעה וגבתה אם לא שיירה כלום אבדה מזונותיה ואם שיירה קצת בין כך ובין כך לא אבדה מזונותיה וכ״ש אם תבעה מזונות בב״ד ונשבעה שלא הפסידה כלום:

ומה ששאלת איזהו נוסח שבועת האלמנה. אם באה לגבות כתובתה מדירין אותה בב״ד ותאסור עליה מקצת פירות כגון בשר ויין וכיוצא בזה אם נטלה משל בעלה כלום בין בחיי הבעל בין לאחר מותו ואם נטלה כלום תאמר אם נטלה אלא כן וכן או שוה כן וכן, וכדאמרינן בגיטין פרק השולח (גיטין דף ל״ה) נדרת ואסרת פירות עלה דלא קבילת מן כתובתה אלא גלופקרין חד וספר תהלים חד ואיוב וממשלות בלואים ושמנום בחמשה מנה, ולא תאסור עליה כל פירות שאם עשת כן אין האיסור חל לפי שאי אפשר לחיות בלי שום פרי וכל דאי אפשר לה אין חל כדאמר בנדרים ריש פרק אלו מותרין (נדרים דף ט״ו) גבי קונם עיני בשינה מאי קאמר אילימא דלא יהיב שיעורא ומי שבקינן ליה עד דעבר איסורא בל יחל והא א״ר יוחנן האומר שבועה שלא אישן ג׳ ימים לוקה וישן לאלתר. ושבועה בנקיטת חפץ ליכא באלמנה שהרי שנינו פרק השולח (גיטין דף לד:) נמנעו מלהשביעה וי״א דמדירין אותה בב״ד ועוד משביעין אותה חוץ מב״ד שלא בנקיטת חפץ אבל באדרה לבד או בשבועה שלא בנקיטת חפץ לבד לא משום דנדרי קילי השתא ואפילו בשני דרב אמרי דהוו קילי ולפיכך בנדר לבד לא ובשבועה לבד חוץ לב״ד שלא בנקיטת חפץ לא והיינו דאמר רב יהודה לרבי ירמיה ביראה אדרה בב״ד ואשבעה חוץ לב״ד וליתי קלא וליפוק באודנאי דבעינא דאיעביד בה עובדא. ואני סבור דאין צריך אלא או זה או זה איזה שירצו היתומים או אשבעה חוץ לב״ד ושלא בנקיטת חפץ אם ירצו יותר היתומים, ואם באה ליטול מזונות בב״ד תשבע גם כן שלא נטלה כלום, וזהו כדעת הרמב״ם ז״ל שאמר משום רבותיו אבל אין רבותי נ״ע מודים לו בזה שאין האלמנה נשבעת למזונות לפי שאינה נשבעת בתחלה אלא בסוף כשתבא לגבות כתובתה וכדמשמע הכי פ׳ שני דייני גזירות (כתובות דף ק״ז) דפלוגתא דרב ושמואל דאיפליגו אי פוסקין מזונות לא״א דרב אמר אין פוסקין ושמואל אמר פוסקין ואקשינן עלה דשמואל מדתנן מי שהלך למדה״י ואשתו תובעת מזונות חנן אומר תשבע בסוף ולא תשבע בתחלה נחלקו עליו בני כהנים גדולים ואמרו תשבע בין בתחלה בין בסוף ואוקמה שמואל כששמעו בו שמת אלמא לא שנא אלמנה מא״א שהלך בעלה למדה״י. וזו אחת מהשגות שהשיג עליו הראב״ד ז״ל, גם מורי הרמב״ן ז״ל הביא ראיה מדגרסינן פרק השולח (ל״ה) ההיא איתתא דאתאי לקמיה דרבה בר רב הונא אמר לה מאי אעביד לך דרב לא מגבי כתובה לארמלתא ואבא מרי לא מגבי כתובה לארמלתא אמרה ליה הב לי מזוני אמר לה מזוני נמי לית לך דאמר רב יהודה אמר שמואל התובעת כתובה בב״ד אין לה מזונות אמרה ליה הפכוה לכורסיה כתרי חומרי עבדת לי כחומרא דרב וכחומרא דשמואל, ואם איתא דלא מגבינן מזונות לאלמנה אלא בשבועה למה ליה לרבה בר רב הונא למימר לה דלית לה מזונות מדרב יהודה מדרב נמי לית לה דלא מגבי כתובה לארמלתא וטעמא משום דנמנעו מלהשביע את האלמנה ובנדר נמי לא משום דבשני דרב קילי נדרי ואיהי נמי מאי קאמרה ליה עבדת לי כחומרא דרב וכחומרא דשמואל אפילו משום חומרא דרב לחודיה לית לה מזונות: