תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רפד

עוד זאת התשובה השיב הרמב״ן ז״ל לר׳ יונה זצ״ל. איש אלהים קדוש הוא הרב החסיד רבי יונה ז״ל שלומך ושלום תורתך יגדל לעד ויסגא לנצח. הגיעני מצותך בענין הפלגש להודיעך בה דעתי ע״ד אמת לא כנושא ונותן. לא ידעתי במה יסתפקו בה דודאי מותרת היא כיון שיחדה לעצמו שלא נאסרה אשה בזנות לישראל אלא ממדרשו של רבי אליעזר ב״י נמצא אח נושא אחותו ואב נושא בתו ועל זה נאמר ומלאה הארץ זמה, אבל כשנכנסה בביתו והיא מיוחדת וידועה לו בניה נקראים על שמו ומותרת שהרי דוד נשא אותה ולא הוזכר בכתוב ולא בגמרא הפרש בין מלך להדיוט ומצינו גדולי ישראל נושאין אותה שנאמר ועיפה פילגש כלב ילדה, וגדעון שופטן של ישראל שדבר בו ה׳ כתיב בו ופילגשו אשר בשכם ילדה לו. וא״ת שהשופט הרי הוא כמלך מפני שנוהג שררה על הציבור ופילגשו ידועה נתת דבריך לשיעורים להתירה לבעלי השם. ופילגש בגבעה אילו היתה אסורה עליו לא אמר הכתוב ויקם אישה וילך אחריה וכתיב ויאמר אבי הנערה אל חתנו וגם הוא מתבייש בזמתו, אלא שהיה הדבר מותר ונהוג בישראל והוא אמר ואוחז בפילגשי ואנתחה כי עשו זמה ונבלה בישראל מכלל שהוא לא היה עושה לא זמה ולא נבלה. שמא תאמר מן התורה היא מותרת ומדבריהם הוא דגזור. וכי באיזה מקום הוזכרה גזירה זו בתלמוד ואיזה ב״ד נמנו עליה ובאיזה זמן נשנית משנה זו. ומה שאמרו כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה אינו אלא לומר שכיון שנכנסה לחופה נתחייב לברך ואסור ליהנות ממנה בלא ברכה. וכענין הזה היא שנויה במקומה במסכת כלה וכך אמרו כל הפוחת לבתולה ממאתים ולאלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות וכך אמרו במקדש על תנאי ובעל אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות והטעם לכלן מפני שהקידושין והחופה מ״ע וכל שבא לישא אשה שתהיה אסורה לכל אדם וקנויה לו לירשה וליטמא לה אמרה תורה יקדש ויכניס לחופה ויברך ברכת חתנים בעשרה ואם הקדים לבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה מכת מרדות ואם אחר שהכניסה בביתו הקדים ובא עליה בלא ברכה אסורה לו כנדה וכן כל שלא כתב לה מאתים סבורה היא כיון שאינו נוהג עמה כבעל עיניו נתן בגירושין הויא לה גרושת הלב הא אילו רצה שתהיה לו פילגש שלא תהא קנויה לו ולא אסורה על אחרים ולא קדש כלל הרשות בידו. וגם דברי הרמב״ם ז״ל אינם לאסור פילגש להדיוט ולהתירה למלך אלא כך אמר וכל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מפני שבעל קדשה ולשם זנות היינו שפגע בה ובעלה ולא יחדה לעצמו לשום פילגשות דהיינו קדשה, ולא אמר הר״ם ז״ל כל הבועל בלא קדושין לוקה. וכן בהלכות מלכים כשהזכיר פילגשים במלך לא הזכיר כלל שהוא היתר מיוחד לו, וכבר כתבתי זה בספר המצות תראהו משם הנה הוא ביד השר הגדול החכם ר׳ מאיר אלמושרי״ן ירום הודו:

וגם בענין בשולי נכרים דעתי אני שאין אסורין בשפחות הללו הקנויות לנו. דמלאכה דעבד ערל מלאכה דישראל הוא דקנוי לו למעשה ידיו ומוזהר עליו בשבת מן התורה וליתיה בכלל נכרים והלכך ליתיה בכלל גזירות דידהו וכן נהגו:

ואתה רבינו ה׳ יחייך, במקומך תזהירם מן הפילגש שאם ידעו ההיתר יזנו ויפרצו ויבואו עליהן בנדותן:

ומה ששאל הרב אם נתברר שנבראו הנשמות ביום ראשון כי כן נראה ממדרש אחור וקדם צרתני וכן יסדו חכמי ספרד בשיריהם. דבר ברור הוא בדברי רז״ל שהנשמות כולן נבראו מאז כמו שאמרו במסכת חגיגה ערבות שבו גנזי חיים וגנזי שלום ונשמות הצדיקים ורוחות ונשמות שעתידים להבראות וכן אמרו עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. ומעצמו הוא מוכרח, כי הקב״ה אחר ששת ימי בראשית אינו בורא שום דבר מאין אלא פועל ועושה דבר מדבר ואין בנשמות שום ענין שתתהוינה ותמצאינה זו מזו, וזה טעם ויכולו השמים והארץ וכל צבאם שאז נשלם הכל בכל צבא השמים והארץ, וזה טעם אשר ברא אלהים לעשות שנתן כח בשרשים לעשות כמותן. ולא כדברי תועי רוח בינה שאומרים כי בכל יום ויום בורא נפשות לגופים בהולדם. אבל אם נבראו ביום ראשון או בששי פלוגתא דרבי אלעזר ור״ל בב״ר אמר ר׳ אלעזר אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום אחרון היא דעתיה דרבי אלעזר דאמר תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון, אמר ר״ל אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה בראשית היא דעתיה דר״ל דאמר ר״ל ורוח אלהים מרחפת וגו׳ זהו רוחו של אדם הראשון הה״ד ונחה עליו רוח ה׳. הנה לדעת רבי אלעזר נבראת נפש האדם עם נפשות (הצומחות) של הבהמה וחיה ביום הששי ואח״כ ברא גוף לבהמה וגוף לחיה ולאדם וזהו אחור וקדם. ולדעת ר״ל נבראת נפש אדם ביום ראשון והוא ורוח אלהים מרחפת. ושיטת האגדות כר״ל כמו שאמרו עם המלך במלאכתו ישבו שם עם הקב״ה וכו׳ וזה במאמר ראשון ביום ראשון. וכך הוא בספר יצירה ואח״כ בששת ימי בראשית עשה דבר מדבר והוציא יש מיש וא״כ ע״כ הנפשות בכלל היש הראשון ביום הראשון, ולכך אני מפרש דר״ל ור׳ אלעזר משמעות דורשין איכא בינייהו דר׳ אלעזר מפרש קרא דאחור וקדם בנפש התנועה שבאדם לומר שנבראת בתחלת יום הששי עם נפש הבהמה והחיה. ור״ל מפרש לה בנשמה העליונה שנבראת ביום ראשון לד״ה וזה ידעת כי אז תולד ומספר ימיך רבים כי דבר על האור לאמר אם ידע בו אז כשנולד בנשמתו ואין מספר לרובם. ומשם אמר ר׳ יהודה הלוי תיקן נפשות עם האור הראשון תחלת דבר ה׳. ואתה כרוב ממשח הסוכך על המוני, כסא כבוד להנחיל ותאריך ימים על ממלכתך להורות בישראל הלכה למשה מסיני, וכבודך יגדל מעל לגבול ארצנו לעיני, ותגלנה בחברת מעלת רעיוני, כחשק אחיך הנכסף, החותם משה בר׳ נחמן ז״ל: