תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רפג

תשובה לרמב״ן על ענין המנחשים והמכשפים ועניני החוזים בכוכבים:

מה שנוהגין שאין נושאין נשים עד מלוי הלבנה באלו הארצות אינו ניחוש אלא כשם שמושחין המלכים על המעיין דתמשך מלכותו כן עושין במלוי ולא בחסרון וסימנא טבא הוא כדרך שמושכין יין בצינורות לפני חתנים ואין בו משום דרכי האמורי. ומה שאמרו אין שואלים בכלדיים דבר ברור הוא משמעתא דפרק מי שהחשיך שהם בעלי המזלות החוזים בכוכבים כדברי בעל הערוך. והלשון עצמו ידוע שהם הכשדיים הקדמונים הנקראים צלדיב״ש בלשון חכמי הגוים והם שהתעסקו תחלה במזלות ושכתבו באותה חכמה ספרים ובודאי משמע שאין האצטגנינות בכלל נחוש דמיבעיא ליה מנין ועוד דהא ר׳ חנינא סבר מזל מעשיר ויש מזל לישראל ואע״ג דלית הלכתא כוותיה מ״מ משמע דלאו ניחוש הוא, ואלו שמנחשים בכוכבים דקתני לא באצטגנינות קאמר. ומההיא שמעתא דפרק מי שהחשיך נמי משמע דמותר לשמוע להם ולהאמין דבריהם מאברהם שאמר נסתכלתי באצטגנינות ומדר׳ עקיבא דהוה דאיג אמלתא דברתיה טובא ולאחר שנצלה דרש משום צדקה נצלה ממיתה ממש ש״מ מאמין היה בהם ומעובדא דרב נחמן בר יצחק נמי. אלא שפעמים הקב״ה עושה נס ליראיו לבטל מהם גזירת הכוכבים והם מן הנסים הנסתרים שהם בדרך תשמישו של עולם שכל התורה תלויה בהם לפיכך אין שואלים בהם אלא מהלך בתמימות שנאמר תמים תהיה עם ה׳ אלהיך ואם ראה בהן דבר שלא כרצונו עושה מצות ומרבה בתפלה. אבל אם ראה באצטגנינות יום שאין טוב למלאכתו נשמר ממנו ואינו סומך על הנס וכסבור אני שאסור לבא כנגד המזלות על הנס, ובירושלמי דפ׳ במה אשה ר׳ הונא הוה משתעי הדין עובדא חד גיור הוה אסטרלוגוס והוה מתעסק בסחורה של רדידים חד זמן בעא מיפק אמר כדון נפקין חזר ואמר כלום אדבקית להדא אומתא קדישתא אלא בגין מיפרש מן אלין מליא נפק על שמא דרחמנא כיון דמטא למכסח יהב ליה חמריה ואכליה שבקה למדינתא מאן גרם דיפול דהרהר מן גרם ליה דאשתזיב דאתרחיץ בברייה. וגם זה בענין כך הוא לפי דעתי שאם היה לו לשאול ולעיין באסטרלוגיא שלו ולפיכך נתחסד ויצא ולא חשש לסחורה ונעשה לו נס ונצול מן המכסח כיון שעשה לש״ש ולגדור עצמו מן העבירה אבל שאר בני אדם כיון ששמעו חוששין ואותם שאין מתחילין בב״ד מפני שאין מזל לבנה קל ואין מלאכה נגמרת בו כהוגן ובגמרא נמי סבר הכי מאן דבלבנה יהא סתר ובני ובר מזל מאדים נמי קשה הוא כמ״ד מזל יום גורם שהוא צומח מ״מ אין דברים אלו מדוקדקים אפילו כפי אותה חכמה שלא מזל יום ולא מזל שעה גורמים אלא במבטי כוכבים של שנאה ושל אהבה וכ״ש שאינו משנת חסידים. והרמב״ם ז״ל כתב שכל העושה מעשה מפני האצטגנינות וכיון מלאכתו או הליכתו בעת שקבעו הוברי שמים הרי זה לוקה משום לא תעוננו ועוד האריך לומר שדברי הבל ושטות הם והמאמין שיש בהם ממש בכלל נשים וע״ה הם, ושמעתא כולה ליתא הכי. ועוד דאפילו בניחוש נמי לא משמע הכי מעובדא דרב עיליש ובב״ר אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול זה העורב וכו׳. ואלו דברים צריכים עיון ופירוש רב מ״מ אל תדקדק עם בני אדם יותר מדאי אבל אני צריך לבאר דעת רש״י ז״ל שפירש אין שואלים בכלדיים בעלי אוב ואני תמה וכי בעלי אוב מתמים תהיה נפקא בהדיא כתיב ביה שואל אוב וידעוני. וכן קשה מה שאמרו פרק חלק אין שואלים דבר מן השדים בשבת ר׳ יוסי אומר אף בחול אסור א״ל רב הונא הלכה כר׳ יוסי ואף ר׳ יוסי לא קאמר אלא בשביל סכנה הלא ענין שדים כשפים הם העושה מעשה במיתה והנשאל בהם באזהרה ושמא דעת רש״י ז״ל לא לשאול בהם שיעשו מעשה ויגידו לו שאלתו כשואל אוב ודורש אל המתים אלא שבעלי אוב עשו מעשה ושמעו ואחר כן בא זה ושאל מהם מה חדוש יש בעולם שזה אין בו אלא משום תמים תהיה. ומהו שאמר אין שואלין דבר מן השדים י״ל שכשפים נאסרו בתורה בעושה מעשה וכן בעלי אוב וכולן במיתה אבל הנשאל בהן בבעלי אוב באזהרה ובשאר מכשפים מותר דבעל אוב כתיב בקרא כי יהיה בהם אוב או ידעוני וכתיב ושואל אוב וידעוני אבל בכישוף מעשה כתיב ביה אזהרה מעונן ומנחש ומכשף מכשפה לא תחיה ושואל לא כתיב ביה הלכך כותי המכשף ישראל השואל בו אינו אלא משום תמים תהיה ככלדיים. וראיתי בתוספתא דמסכת שבת גירסא אחרת לוחשין על העין ועל הנחש ועל העקרב בשבת ואין לוחשין בדבר שדים ר׳ יוסי אומר אף בחול אין לוחשין בדבר שדים, ולפי זה אינו אלא ללחוש להשביע שדים לצאת מן האיש כדרך בן תמליון ורבי יוסי אוסר שמא יזיק אותו כשמוציאין אותו בע״כ וכן כל כיוצא בזה. ומה שאמר שרי שמן מותרים מפני שמכזבין זו היא הגירסא הנכונה לומר שאין להם השבעה שהם משחקים בפני אדם ומכזבים בהם ללעג ואינו בכלל כישוף כלל. ואני תמה מאד כי שמעתי בבירור שמנהג אלמניי״ו לעסוק בדברי השדים ומשביעים אותם ומשלחים אותם ומשתמשים בהם בכמה ענינים. וסבור אני שי״ל דמעשה שדים לחוד ומעשה כשפים לחוד כמו שאמרו בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים ופירש״י ז״ל מעשה כשפים ע״י מעשה תחבולה הם נעשים והם שאסרה תורה אבל מעשה שדים שרי וזהו דעתם שנהגו בו ועשו כמה מעשים. ובודאי פשוטי השמועות כך הם ומעשה דבן תמליון ודגיטין ודיוסף שידא ושאר מעשים בתלמוד ובמדרשי אגדה הן מטין, ע״כ תשובת רמב״ן ז״ל: