תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רפא

שאלה אחד שנשבע עד״ר שלא ישחוק בשום שחוק שיש בו מעות ונשתטה ואח״כ נשתפה מקצת ולפעמים חוזר לשטותו ויום אחד צחקו לפניו ומצא מנוח וירוח לו. אם מתירים לו מחמת כך או לאו:

תשובה מסופק אני בדבר זה. דאפשר לומר שהוא מותר ויש בזה פיקוח נפש וכמו ששנינו פרק במה מדליקין המכבה את הנר מפני שהוא מתיירא מפני כותים מפני לסטים או בשביל החולה וכו׳ וסוגיא דשמעתא התם דאם חולה שיש בו סכנה הוא מותר לכתחלה והא דקתני פטור ה״ה דה״ל למיתני מותר אלא משום דקתני סיפא כחס על הנר חייב תנא רישא פטור אבל חולה שאין בו סכנה פטור אבל אסור וכרבי שמעון דאמר כל מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה ומקצת מרבותינו נ״נ פירשו דכל הנך דתני במתניתא פרק במה מדליקין סכנה יש בהם ומותר לכתחלה ולא תני בה פטור אלא משום בשביל החולה דאם אין בו סכנה אינו מותר לכתחלה. וא״כ מפני רוח רעה מותר לכתחלה דכחולה שיש בו סכנה הוא וה״ה לסטים דוקא של סכנה. אכן בירושלמי אמר סתם ולסטים סכנה ומותר לכתחלה ומה שאמרו פטור ולא אמר מותר דבעינן דוקא בחולה של סכנה אמרו כן, ומ״מ אפילו הוא מסופק מותר דספק נפשות להקל, ובפ׳ מפנין (שבת קכ״ח:) אמרו גבי יולדת אם צריכה לנר חברתה מדלקת לה ואוקימנא אפילו סומא וקמ״ל דיתובי מיתבא דעתא סברה אי איכא מידי דחזיין חברתי עבדן לי אלמא משום יתובי דעתה בלחוד במקום דאיכא סכנת נפשות מותר להדליק הנר דהוי אב מלאכה וה״נ דאיכא רוח רעה תקפה אפשר דאתי בה לידי סכנה ומשום יתובי דעתא שרינן ליה. אלא שאני מסופק שמא עילה מצא לשחוק ולא תתיישב דעתו בכך. ואפשר דמן הספק נשאלין בו אם יש בו דעת לישאל אם לאו והוא לפעמים חלים שאין זה אסור מדאורייתא כל שלא פרט הרבים כדעת ר״ת ז״ל וא״נ משום שיש כאן ספק נפשות: