תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רעז

תשובה נדר ושבועה ונזירות אין צריך שאלה בין באיסר בתנאי בין שלא בתנאי אלא מותר מיד אחר קיום הענין. ותדע לך שהרי שנינו (ס׳) קונם יין שאני טועם אינו אסור אלא עד שתחשך ואמרינן עלה בגמרא אמר רב ירמיה בר אבא לכשתחשך צריך שאלה לחכם מ״ט אמר רב יוסף גזירה משום יום אחד אלמא בכל המתניתא דהיינו שבת זו ושנה זו אין צריך שאלה כלל בסוף הזמן אלא בהיום ומשום גזירה אבל מה שהחרימו ציבור יש בו איסור נוסף והוא שנאסר במנין וכל שנאסר במנין צריך מנין אחר להתירו ולא משום ההיא דר״י אלא משום שנאסר במנין וכדאיתא פ״ק דביצה (ה׳) אמר רב יוסף אף מתקנת רבן יוחנן בן זכאי ואילך ביצה אסורה מ״ט הוי דבר שבמנין וכ״ד שבמנין צריך מנין אחד להתירו ואמר רב יוסף מנא אמינא לה דכתיב לך אמור להם וכו׳ כדאיתא התם, אבל משמו של רש״י ז״ל כתבו התוספות שגזירות הצבורים גוזרים עד זמן ידוע וכשיושלם הזמן אין צריך להתירו דלא גרע מנודר עד זמן דכשבא הזמן אין צריך להתיר. וההפרש שבין נדר לחרם ברור. שנדר אין חל האיסור אלא על החפץ כדאיתא פ״ק דנדרים נדר דאסר חפצא עלוי והנדוי הוא דבר שחל בגופו וכן החרם לפי שהנדוי והחרם הם עונשים חלים עליו עד שיעשה דבר פלוני כיהודה שנדה עצמו אם לא יביאנו ולפיכך הנדוי שהוא עליו צריך להתירו ולסלקו כיון שחל אבל הנדר והשבועה אינו כן שאין כאן דבר של עונש אלא שחייב עצמו בשבועה לעשות כן וכבר עשה מה שנשבע לעשות. וכדברי רש״י נראה שאם קבעו זמן אפילו *בחרמות ונדויין אין צריך להתירו ותוך הזמן אם יסכימו להתירו הרי זה מותר כההיא דאמרינן כל הנודרת ע״ד בעלה היא נודרת וכן דעת הקהל מתחלה אא״כ התנו שלא להתירו, ולשון ההתרה יאמר ש״צ הסכמת הקהל להתיר ומותר הוא: