תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רעא

שאלה שנמצא כתוב בתשובה שלי באחד שנדר שאם לא יפרענו חמיו מכאן ועד חג הפסח שלא יהיה בחג שבועות רצ״א מא״ר והגיע הפסח ולא פרעו חמיו ועכשיו ניחם על נדרו ורוצה להשאל ואמרנו שאי אפשר לפי שלא חל הנדר עליו. הודיעני אם יש היתר לנדר קודם עצרת ע״כ. ובאה התשובה לשואל בלשון הזה מ״מ אם בא לישאל על נדרו ומתחרט בעיקר הנדר או שימצא פתח לנדרו יפה אמרת שאי אפשר עד שיחול הנדר וכדקי״ל אין חכם מתיר אא״כ חל הנדר דכתיב לא יחל דברו ותנן קונם שאיני נהנה לפלוני והריני נזיר לכשאשאל עליו נשאל על נדרו ואח״כ על נזרו ולפיכך אין לזה היתר מצד שאלה לחכם עד שיגיע חג עצרת ואז ישאל על לנדרו ע״כ. ואתה אמרת שהוקשה על זה כי מן הדומה הנדון שלפנינו חל הנדר הוא תמיד כשהגיע הפסח ולא פרעו חל הנדר אלא שזמן איסורו עדיין לא הציע עד עצרת. ואם קודם היה בא לישאל הא ודאי אפשר לו להתיר הנדר וכי מי שנדר שלא ישתה יין לאחר שלשים יום מי לא מצי לאתשולי מקמי דנמטי שלשים יום. ולא מצאתי שהזכירו דינא דלא חל הנדר אלא בתולה נדרו בשום תנאי. קונם שאיני נהנה לאביך ולאבא אם אני עושה לפיך, קונם שאיני נהנה לפלוני והריני נזיר אם אשאל על נדרי קונם שאיני נהנה לפלוני ולמי שאשאל עליו. אנא העמידני על דעתך:

תשובה איברא לכאורה משמע הכי כמו שאמרת ואני כך הייתי סבור מתחלה ואע״פ שהיה כנגדי חלוק עלי. והבאתי ראיה מדתנן פרק אלו נדרים (נדרים פ״ח.) ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע״פ שנשאת בתוך שלשים יום אינו יכול להפר כלומר אע״פ שעיקר איסור נדר לא חל עד לאחר שלשים יום ולאחר שלשים יום נשואה היא ולא אלמנה אפ״ה אין הבעל יכול להתיר דבתר מעיקרא אזלינן דחשבינן לה חל הנדר ואין הבעל מפר בקודמים. נדרה והיא ברשות הבעל והפר לה כיצד אמרה הריני נזירה לאחר שלשים יום אע״פ שנתאלמנה או נתגרשה תוך שלשים יום הרי זה מופר כלומר בתר מעיקרא אזלינן ולא אחר איסור הנדר ממש דהיינו לאחר שלשים יום. ומייתי עלה בגמרא פלוגתא דר׳ ישמעאל ורבי עקיבא באלמנה וגרושה דאמרה הריני נזירה לכשאנשא ונשאת ר׳ ישמעאל אומר יפר ר׳ עקיבא אומר לא יפר. אשת איש שאמרה הריני נזירה לכשאתגרש ונתגרשה רבי ישמעאל אומר לא יפר רבי עקיבא אומר יפר אמר להו רבי ישמעאל הרי הוא אומר ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה עד שיהא אסור בשעת אלמנות וגירושין ואמר רב חסדא עלה דההיא מתניתין רבי עקיבא היא פירוש דאזיל לעולם בתר איסור נדר כלומר אחר שעה שאסרה עצמה בנדר דהיינו שעת נדרה ולא שנא נדר התלוי ביומי דמטי ממילא ול״ש נדר התלוי בנשואין וגירושין התלוי במעשה אפשר שיהיה ולא יהיה דאין הפרש בין זה לזה וכל שזה מפר זה מפר וכל שזה אינו מפר זה אינו מפר אבל לר׳ ישמעאל הוי בהפך דלעולם אין הולכים כאן וכאן אלא לאחר שחל האיסור ממש ול״ש תלוי ביומי ול״ש תלוי במעשה. ודחה אביי אפילו תימא רבי ישמעאל מתניתין תליא ביומי ברייתא תליא בנשואין, וע״כ במתניתין ראוי הוא שנלך לעולם אחר הוצאת נדרה מפיה דהא יומי ממילא אתו והלכך ברישא דהיא אלמנה דמטו יומי ולא תינשא א״כ דין הוא דלא יפר וסיפא דין הוא שיפר דאפשר דמטו יומי ולא תגרש אבל ברייתא תליא בנשואין ואין הולכין אלא אחר שיחול דנדר אלמנה היא אלמא לדעת אביי לכ״ע בתולה נדרו ביומי מעכשיו חשבינן שחל ובתר ההיא שעתא אזלינן דהא עקר הנדר. זו היא שסמכתי עליה מתחלה אבל כל אותם שבסוף השמועה שהבאת אין בהם ראיה מוכרחת שאני אומר חד מתרי גווני נקט ומאן דידע דליכא לאפלוגי בין הא להא לא קפיד. אבל אחר מכאן חששתי ואמרתי אולי דברי רב חסדא עיקר דמשוה דין שניהם ותלי הא בהא ולא מפליג בין תלה עצמו במעשה לתולה בימים ודין אחד להם ואביי נמי אפילו תימא קאמר ושמא לא בדוקיא ובשל תורה ספקו לחומרא ועוד אמרינן התם בגמ׳ (צ׳) אמר רבינא אמר לי מרימר הכי אמר אביי משמיה דרב פפא מחלוקת בהפרה אבל בשאלה ד״ה מותר אע״פ שלא חל הנדר דכתיב לא יחל דברו למימרא דלא הוי כמעשה פירוש ואפ״ה דרשינן הוא אינו מוחל אבל אחרים מוחלין ואם איתא דכל שאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום או קונם שאיני שותה יין לאחר שלשים יום לכ״ע קרינן ליה חל הנדר ומתיר מאי ראיה דילמא ההיא כשאמר הריני נזיר לאחר שלשים יום דליכא עדיין מעשה אלא דבור ואפ״ה מתירים לו אבל לעולם כשתלה נדרו בדבר לא אלא לעולם לא חשבינן ליה מעשה עד שעה שחל האיסור ממש ולמאן דאית ליה דאין חכם מתיר עד שיחול הנדר נדר ממש קאמר וכן פירש אותו המפרש וזה לשון הפרישה דכתיב לא יחל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה למימרא דלא הוי מעשה התחלת איסור הנדר קרי מעשה מדכתיב יעשה להבא מכלל דאכתי לא הוה ואפ״ה כתיב לא יחל אבל אחרים מוחלים לו. וז״ל הר״ר ברוך בר׳ שמואל לא יחל למימרא דלא הוי מעשה פירוש דברו משמע דבר היה ולא מעשה ע״כ. ומפני שאמרת שאבאר לך דעתי הארכתי לך כ״כ לברר לך מה שהביאני לידי כך ועל זה אני סומך, וראוי היה לחוש לכך אף בשל דבריהם כ״ש בשל תורה: