תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רע

שאלה באחד שהקניטתו אשתו ומתוך כעסו קפץ ונשבע בזה הלשון אני מקבל בנדר ע״ד המקום וע״ד רבים בלא שום היתר ולא פתח וחרטה בעולם ובלא שום הפרה בעולם שלא אבוא עם אשתי בבית אחד עד אחר סוכות הבא ואמר כל זמן שאתחרט מזה עד הזמן הנזכר דעו באמת שלא אאמין בה׳ יתברך. ואחר נדרו נהפך ונתחרט ותוהא על הראשונות ונשאל על נדרו אם מתירים אותו כדי שלא יבטל מפריה ורביה שאין לך מצוה גדולה מזו דהא שעבודי משעבד לה מדאורייתא והויא כמ״ד הנאת תשמישי עלי קונם ועוד שהנדר לכאורה אינו חל דהא לא הזכיר לא שם ולא כנוי. זה נוסח שאלתך:

תשובה על דבריך אשיבך על ראשון ראשון כדי שתלמוד במקום אחר ואומר כי מה שחשבת כי אין נדר אלא בהזכרת שם או כנוי זה אינו שאין צריך כלום אלא כל שאמר ככר זה עלי או קונם עלי הרי זה נדר גמור. וכן אפילו בשבועה באומר שבועה או שאמר שבועה שלא אוכל ככר זה הרי זה אסור כאלו הזכיר שם וזה מבואר. ולעיקר נדרו של זה מסתברא שנשאל ומתירין לו אע״פ שנשבע ע״ד הוא שאין זה עיקר נדר שהרי הוציאו בלשון שבועה שהרי אמר שלא אכנס עמה בבית אחד ובל אעשה או לא אעשה הרי הוא כדבר שאין בו ממש כמו אישן ולא אישן אלא שאסור משום בל יחל דרבנן כדאיתא פ״ג דנדרים גמרא שלא אישן ואסמכוה רבנן אקרא לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. וכיון שאין זה אלא נדר דרבנן משום מצוה כזו פותחים לו פתחים ומתירים לו. ולא עוד אלא אפילו לדעת ר״ת דאמר שלא בכל דבר מצוה מתירים אלא בכי ההוא מעשה דלא אשתכח דדייק כוותיה, בכאן מותר דטעמא התם היינו משום דאנן סהדי דדעת רבים גם כן מסכמת בפתחים שלא נדרו האבות אלא על דעת שיועילו לתינוקות ושימצאו דדייק כוותיה ושלא יכה אותם הא לאו הכי ניחא להו שילמדו בדיוק עם זה אע״פ שמכה אותם ביותר ממה שילמדו בשבוש עם אחר, וכאן אנן סהדי דמסכימים לפתחו של זה שלא עשה אלא מחמת כעסו וכיוצא בזה. ועוד שהדבר קרוב להיות כתשמישי עליך אע״פ שיש לחלק קצת מ״מ זה שהגביר עליו כעסו ונבל עצמו לומר שלא יאמין בה׳ יתברך אם יתחרט צריך להוכיח וליסר הרבה שאין שום איש שהוא מכלל ישראל לתלות זה בשום ענין וכעין כופר בשעתו הוא תדע שהרי זה אע״פ שלא התירו מ״מ מתחרט הוא וזה תלה אמונתו בחרטתו והרי נתחרט ומוציא על עצמו דבה הוא כסיל וקרוב הדבר להלקותו ולהחמיר עליו שלא ישוב לכסל זה עוד: