תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רסח

שאלה ראובן שקנה מטובי העיר גן אחד שהיה סמוך לבהכ״נ אחד שהיה בעיר והתנה בשטר המכר שיתן קיתון שמן למאור בכל שנה ואין כתוב בשטר באיזה מקום מאור אם למאור בהכ״נ או למאור בהמ״ד לצריכים ת״ת או לאחד מהם או לשניהם ואין כתוב בשטר שיתן לקהל ולא לגזברי הקהל ולא לגזברי הקדש, ויש בזה מחלוקות רבות בין בני העיר ובין הלוקח, ויש מבני העיר אומרים שינתן לבהכ״נ הקטן כיון שהוא סמוך לאותו גן וי״א שינתן לבהכ״נ הגדול שרוב הקהל מתפללים שם. והלוקח אומר שיש בידו לתתו לכל מאור מצוה ויותר ראוי לתתו למאור בית המדרש שצריכים ת״ת לפי שגדול מבהכ״נ:

תשובה ודאי נראה שצריך הוא לתת למאור בהכ״נ דהלך אחר לשון בני אדם דכל מאור סתם לבהכ״נ וכל שאר המקומות בשם לוואי קורין להם והרי זו כאותה ששנינו בנדרים (י״ח:) סתם חרמים ביהודה מותרים ובגליל אסורים שאין אנשי הגליל מכירים חרמי הכהנים. ומה שנחלקו בבתי כנסיות של עיר מסתברא שמתחלקת היא בשוה בין השתי בתי כנסיות ולפי הראוי להם הגדול לפי גדלו והקטן כפי קטנו כאלו המקדיש עצמו הקדיש סתם כך וכך שמן למאור שהיא מתחלקת בשוה לפי שיד כולן זוכה וה״ל כמקדיש מנה לעניי העיר שאין אומרים ינתן למקצת עניים אלא מתחלקת היא בשוה בין עניי העיר כולן שכולן זוכים בו וכן הדין בכאן שה״ה והוא הטעם. ומה שטען כי המקום הזה מוחזק להקדש עניים ואין ראוי שימכרו בני העיר לצרכן להקל מעליהם אלא על שמן בהכ״נ, אין טענתו טענה שכל המקדיש ע״ד אנשי העיר מקדיש שאילו רצו טובי העיר לשנות הקדשו לכל מה שירצו הרשות בידם וכדאמרו בני העיר שרצו לעשות קופה תמחוי ותמחוי קופה עושין, וכההיא דערכין (ו׳:) דישראל שהתנדב נר או מנורה שמותר לשנותה לדבר מצוה ואפילו לא נשתקע שם בעליה, והא דתנן מותר עניים לעניים דוקא בשלא הסכימו עליו טובי העיר במעמד אנשי העיר ולא הפרנסים. וא״נ נפרש רשאים לשנותן כלומר ללוותן ולאחר זמן לפורעם אלא כדמשמע שמעתא דערכין מ״מ רשאין בני העיר לשנותן לשעה ולפרוע אחר זמן ואין זה יכול לעכב ולומר שלא ינתן אלא לצורך עניים והא דאמר נמי מאחר שבאו ליד הגבאי אסור לשנותה דוקא היחיד שלא מדעת טובי העיר ואנשי העיר הא מדעתם שרי וכדגרסינן בתוספתא דמגילה הפוסק צדקה עד שלא זכו בה הפרנסים רשאים לשנותה משזכו בה הפרנסים אין רשאים לשנותה אלא מדעתם משמע הא מדעתם שרי ודעת טובי העיר במעמד אנשי העיר כדעת פרנסים הן ושרי: