תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רסז

שאלה נשבעתי בזה הלשון ע״ד רבים להיותי יוצא אני לבד מעיר לידרא לפני הפסח לבל אחוג שם בחג הפסח הקרוב ומפסח הקרוב הנזכר עד מלאת שנה תמימה שלא אהיה מהדרים בעיר לידרא אני עם כל מה שאוכל להוציא משם מאימת ביתי אשר ירצו ללכת אחרי במקום אשר אבחר לישב שם בשנה זו, אח״כ יצאתי מלידרא ולא יכולתי להוציא עמי כ״א אחד מבני כי עכבם מושל העיר ויתר השרים. העמידני על נכון הדבר איך יהיה הנהגתי אם אוכל עוד לצאת ולבוא בפתי לאכול שם ולעסוק בעניני שני שלישי החדש מחדשי השנה או יתר על זה כיון שאיני דר חדש שלם ואם מאחר שהשליט מעכב אשתי בכח והיא ג״כ לא תאבה ללכת אחד היש די בהיותי אני ובני האחד היוצא אחרי דרים חוץ לעיר ואם לא אהיה נתפש בשבועתי בעבור שאר הבית. ע״כ נוסח השאלה:

תשובה תחלה אומר אינך נתפש על עכוב האשה לפי שאין שבועה כזו חלה על כיוצא בזה שהנתפש בשבועה על אחרים שיעשו כך וכך ואין הדבר תלוי בידו אין שבועה כלל עליו ומיד יצאה שבועה לשוא מפיו ולוקה. וכ״ש שאתה לפי מה שאני רואה בלשון שבועתך לא נשבעת להוציאם משם עכ״פ רק שלא תהיה מן הדרים בעירכם מי שתוכל להוציא משם אשר ירצו ללכת אחריך, והנה לא רצו ולא שמעו לקולך א״כ כבר קיימת שבועתך שכבר פייסתם והם לא רצו ולא שמעו לקולך ויצאת מידי שבועה עליהם. אבל אתה שחלה שבועתך עליך ונסתפקת אם תוכל להתעכב שם בעיר פחות משלשים יום. דע כי הדין הזה מוחלק כפי לשון הנשבע אם נשבע שלא יהיה מיושבי העיר או נשבע שלא יהיה מבני העיר או נשבע שלא יהיה מן הדרים בעיר, לפי שהיושב נקרא מתעכב בעיר שלשים יום ובן עיר לא נקרא עד שיתעכב שנה תמימה בצירוף ודינים אלו מפורשים בתלמוד. אבל דר לא נתפרש דינו בהדיא אבל מדעתי שאינו לא כיושב ולא כבן עיר. ודע שכל שבועה ונדר אין הולכים אלא אחר לשון בני אדם של אותו מקום שהוא עומד, ובאור הענין שאילו היה בלידרא קורין דר למי שמתעכב שם בעיר אחר זמן קצוב ובאושקא קורין דר מי שמתעכב זמן אחר קצוב או גדול מן הראשון או פחות ממנו ונשבע אחד בלידרא ואחד באושקא אע״פ ששניהם הוציאו מפיהם לשון דר ולשון שנשבע זה נשבע זה אעפ״כ אין דין שניהם שוה אלא דנין לזה בלשון מקומו ולזה דנין בלשון מקומו וזה מפורש בתלמוד. שכן צא ולמד מלשון העם שאם קורין דר זמן קצוב שאני מדמה שאתה לא נשבעת בלשון הקודש אלא בלשון העם שלא אהא אשטנט״ה דלידרא אני רואה שאין קורין אשטנט״ה אלא למי שקובע דירה במקום שאלו הסוחרים הבאים משם לכאן וכשמתעכבין בסחורתם אפילו שנה תמימה ודעתם לחזור למקום קביעותם אין קורין אשטנטה דברצליני אלא אשטנטה דלידרא כיון שמקום קביעותם נשאר בלידרא ולא בא לכאן אלא דרך מקרה בסבת סחורה או בשבת עראי לא להשתקע וכיון שכן יש בדבר להקל ולהחמיר. להקל שאילו היה מקום קביעותו באושקא ובניו ואשתו שם ונשבע שלא יהיה מדרי לידרא נראה בעיני שיכול להתעכב אפילו יותר מחדש דרך סחורה או דרך עראי לא דרך קבע. וזה להקל. ולהחמיר שאם עוקר דירתו באושקא לבא ללידרא וקבע שם דירה הרי זה עובר אפילו בפחות מחדש שהרי הוא דר בלידרא ואשתך ובני ביתך שם והנך מצפה מתי תעבור השנה ותחזור גם אתה למקומך הראשון אם כן כל זמן שאתה מתעכב בלידרא וסר אל ביתך ואל מקום קביעותך הראשון במקום אשתך ובני ביתך מיד אתה נקרא מן הדרים בלידרא שאתה כשאתה חוזר לבוא לביתך שבלידרא אין דעתך לשוב יום אחד באושקא למקום קביעות אלא למקום עראי שאם תכלה תחזור למקומך ונמצאת עמידתך באושקא עראי ועמידתך בלידרא קבע. ע״כ צריך אתה ליזהר שלא תבא בלידרא לסור אל ביתך כל זמן שאשתך ובני ביתך דרים שם שכל זמן שהם דרים בעיר אתה חוזר למקום קביעותך. ואל היתר נדרך ע״י חכם או ע״י ג׳ הדיוטות אל תתן לבך כי נדר שהודר ברבים ע״ד רבים אין לו הפרה וכ״ש שבועה שמור רגלך על דברת שבועת אלהים וה׳ אלהים ירצך: