תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רס

שאלה על ענין עטרות ס״ת המשימים בראשי הקוראים והתינוקות ביום שמחת תורה, אם מותר לעשות אם לאו:

תשובה באמת לולא שנהגו כן היה טוב להשמר מכיוצא בזה מפני שנשתמש בו קדש ותניא בתוספתא דמגילה העושה מטפחת לספר עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט משנשתמש בו גבוה אינו רשאי להשתמש בו הדיוט אבל משאיל אדם מטפחתו לספר וחוזר ולוקחו ממנו. אבל שמעתי שפשט המנהג הזה ברוב מקומות בישראל ולא שמעתי אדם שמיחה, גם בעיר הזאת זכורני כשהייתי קטן והיו לוקחים עטרות הספרים ומשימים בראשי התינוקות ומוליכים אותם בבית שהיו מונחות שם אל יד השומר ולא מיחו בידם החכמים שבדור, ושמא מפני שאין משתמשין בהם לצורך ההדיוט אלא לכבוד התורה ולפאר ולרומם כבוד תורת אלהינו וכאילו נתן ס״ת על ראשו לעשות ממנו עטרה לראשו כענין שכתוב אענדהו עטרות לי, ועוד שמא דעת המתנדבים כן ועל דעת כן הם מקדישים שישימו אותו באותו יום בראש כל אדם מישראל ואין זה כאזמניה וצר ביה כלומר כמזמין כלי להניח בו תפילין והניח בו תפילין שאסור לצור בו מעות מפני שאותו כלי כיון שהזמינו לגמרי ואח״כ הניח בו תפילין הרי זה כלי קדש אבל הכא בתחלה היה דעתו שיהיה קדש לפעמים וחול לפעמים ואין זה הזמנה גמורה אלא כמי שמניח ספר תורה בתיבה שדעתו להניח בו ג״כ כלים אחרים שאין זו הזמנה גמורה וה״ל כצר ביה ולא אזמניה שהוא מותר להשתמש בו חול אפילו אחר שנשתמש בו קדש. וגרסינן בירושלמי דמגילה פרק בני העיר רבי ירמיה אזל לגולגלא חמתון יהבין מכושא גו ארונא אתא שאל לרבי מאיר א״ל אנו כך התנינו עליו מתחלה רבי יונה עבד ליה מגדל ואתני עלויה עלאי דספרין וארעאי דמנין. זו ראיה גדולה למה שאמרתי, וסוף דבר הנח להם לישראל וכמו שאמרו בירושלמי כלל על כל הדברים הנהוגים ואין טעמם ועיקרם ברור כל הלכה שהיא רופפת בידך הלך אחר המנהג ומנהגן של ישראל תורה היא. ומ״מ לשים בראשי העבדים והשפחות בזה גנאי ומזה ראוי להוכיח ללמדם שלא לעשות כן. אבל מצאתי בתשובה לרב האיי גאון ז״ל עטרה שמשימין על הס״ת ביום שמחת תורה אסור להניח בראש החתן לפי שאין עושים אותה חול ומעלין בקדש ואין מורידים עכ״ל. ושמא דוקא בראש החתן לפי שהן עושים אותה לעטר החתן אבל כאן אין נוהגין לצורך הדיוט אלא לכבוד התורה וכמו שכתבתי: