תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רנו

שאלה בנשבע לחבירו שיפרענו לזמן פלוני והגיע שמטה אם השביעית בזמן הזה משמטת ונאמר ממון אין כאן שבועה אין כאן או נאמר שבועה דאורייתא שמיטה בזמן הזה דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל דאורייתא:

תשובה יש לך לדעת שאם הגיע השמיטה תוך זמן ההלואה אין השביעית משמטתה דקי״ל כר׳ יצחק פרק קמא דמכות המלוה חבירו לי׳ שנים אין שביעית משמטתה. וכן אם הגיע זמן הלואה קודם שביעית ונשבע שיפרענו ליום פלוני ולא פרעו כבר עבר על שבועה ושוב אין לה תשלומין ואין עליו עוד חיוב פרעון בשבועה כנשבע שיאכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלו שזה עובר על שבועתו ושוב אינו חייב לאכול את הככר דמאי דהוה הוה. ועוד אתה צריך לדעת דקי״ל כרב דאמר פרק השולח האומר פרוסבול היה לי ואבד נאמן משום דכל דאית ליה תקנתא חזקה לא שביק היתרא ואכיל איסורא ואפילו עכשיו שאין העם מורגלים בפרוסבולי ואינם יודעים אותו נאמן לומר תנאי היה דברינו שלא תשמטנו בשביעית מההוא טעמא גופה דרב לא שביק היתרא ואכיל איסורא, ולא עוד אלא דכל כגון זה פותחין לו למלוה ואומר כלום תנאי היה לו עמך שלא תשמיטנו שביעית דכגון זה פתח פיך לאלם הוא וכדאמרינן התם כי אתי לקמיה דרב הוה אמר ליה מידי פרוסבול היה לך ואבד כגון זה פתח פיך לאלם הוא וכיון שכן נאמן ואפילו שלא בשבועה. אבל אם אין לו פרוסבול ולא תנאי שביעית משמטתו ואפילו בזמן הזה דהפקר ב״ד הפקר ולא נשבע זה לפרוע אלא כל זמן שהוא חייב שאילו מחל לו זה חובו אין חיוב שבועה חל עליו והרי זה יכול להתיר שבועתו שלא ע״פ חכם בכענין זה שהרי כאלו התקבל חובו דאפקעתא דמלכא הוא דהפקר ב״ד הפקר דאורייתא כדילפינן ליה מאלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון וראשי האבות ואמרי׳ מה ענין ראשים אצל אבות לומר לך מה אבות מנחילין את בניהם מה שירצו אף ראשים ינחילו את העם מה שירצו. ומן הטעם הזה בעצמו הוא דאמר רבא דאע״ג דאמרה תורה דתשמט אפ״ה אתא הלל ותקן דלא תשמט ולוקחין ממון מלוה ונותנים למלוה אע״ג דהוי זה כעין גזל ושנוטלין מזה ונותנים לזה וכדאקשינן התם ומי איכא מידי דמדאורייתא משמטא שביעית ותיקן הלל דלא תשמט כלומר ונוטלים מזה ונותנים לזה ופריק רבא הפקר ב״ד הפקר ואין אומר גזל דאורייתא ואיך נוציא מזה שלא כדין מדעת חכמים. ועוד דבלאו הכי בכל שב ואל תעשה העמידו חכמים דבריהם אפילו במקום כרת שהרי העמידו דבריהם בפסח וערלה וכ״ש בשאר מצות כגון שופר ולולב ודברים מלבד אלו. וה״נ כשנשבע שיפרענו חכמים פטרוהו ואמרו לו שב ואל תעשה שאנו פוטרים אותך. ואין השבועה דומה לפרוזבול כמו שאמרת דטעמא דפרוסבול כאילו נגוש כבר ועומד בב״ד וכדאמרינן מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים אבל כאן אינו נגוש ביד ב״ד אלא שהוא אסר עצמו בשבועה לבטחון שיפרענו בזמן פלוני. וזה ברור: