תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רנה

שאלה ראובן בעודנו בחור אסר על עצמו בשר ויין אם יעבור עבירה פלונית ועבר עליה והרי כל ימיו של זה בעבירה, אח״כ הוסיף לאסור פירות ודברים אחרים אם יעבור עוד ועבר אותה והרי כל ימיו בעבירה שעבר על נדרו מפני שמתבייש לישאל על נדרו, ועתה בא לישאל והוא מוחזק אצלנו בארם כשר ששב מן העבירה ומתחרט מן הנדר ומפני שהוא כרוך אצלנו אנו נזקקים לו. ובא לפנינו ואמר שהוא מתחרט מכל הנדרים מעיקרא אלא שאינו מתחרט אלא מחמת שעבר על העבירה ונאסר עליו כל דבר ואילו לא עבר בה היה רוצה בקיומו, ואנו מסופקים כי לפי דעתנו אין כאן חרטה שפותחין בה לפי שראינו במה שכתבת בנדרים פ׳ ד׳ נדרים (כ״א) שאין חרטה גמורה אלא כגון לב זה עלך כלומר שמתחלה לא נדר אלא מתוך הכעס וכיוצא בזה ואנו מסופקים אם נפטר לו בזה כמעשה דביתהו דאביי דאמר ליה רב יוסף אילו הוה ידעת דעברת על דעתך מי הוה עבדת אמר ליה לא ושרייה. ועוד שאלנו אותו אילו היו עשרה בני אדם שהיו מונעים אותך בשעת הנדר מפני שהם קרובים לבוא בהם לידי תקלה כלום היית נודר ואמר כי היה שומע להם והיה נמנע. ועם כל זה אנו מסופקים שמא נידון זה כמי שנתחרט מחמת דבר שנתחדש. הודיעני אם נזקק לזה אם לא:

תשובה נ״ל שכל כיוצא בזה פותחין לו מן הנדר עצמו ומתירים לו כלומר אם היית יודע שיהיה היצר תוקפך כלום היית נודר וכמעשה דביתהו דאביי דפתח לו רב יוסף מן הנדר עצמו וכן רבי יוסי לאותו שהדיר אשתו מלעלות לרגל ואע״פ שיש קצת לחלק דהתם תולה בדעת אחרים וזה תולה בדעת עצמו אפ״ה פותחין לו ממנו שאף זה כתולה עצמו בדעת אחרים שהיצר עשוי לתקוף וכ״ש למי שמורגל בדבר. ומן הטעם הזה יראה ג״כ שאין זה כנולד דדבר מצוי הוא כמורגל ונולד מצוי הוא ופותחים בו שהרי בדביתהו דאביי לא הקשה והא נולד הוא דשכיחי נשי לעבור על דעת בעלים וכענין שאמרו שכיחי קצירי רבנן וחרטה נמי נולד הוא ופותחין בה מפני שהיא מצויה אצל בני אדם וכדגרסינן בירושלמי ותהות לא נולד הוא א״ר לא התהות מצויה, (ר׳ לא שם חכם כמו ר׳ אילא). ועוד שקרוב אני לומר בזה וכיוצא בזה שפותחין אפילו בחרטה דהשתא דלא בעינן חרטה דמעיקרא אלא בנדר שעיקרו מחמת עצמו כנודר מן היין שרוצה לגדור עצמו ממנו וכיוצא בזה וא״נ שרוצה לאסור דבר מחמת נזקו כנודר מן הבצל מפני שהוא רע ללב וכיוצא בזה וא״נ מחמת שרוצה להתרחק מדבר מפני היראה שמא יהיה לו סבה לנדר כנודר מן האשה שלא ישאנה מפני שאביה רע וכיוצא בזה וכן בכל שאר הנדרים שנודר מחמת הדבר עצמו שנדר ממנו, שכל נדרים אלו חזקים הם ולולא שמתחרט מנדרו מעיקרו אין זו חרטה גמורה לבעל הנדר, אבל כל דבר שאסר על עצמו שלא מחמת עצמו של דבר הנדור אלא קנס בעלמא קיל משאר נדרים לפי שאין תכלית כוונת הנדר מחמת עצמו ואפילו בחרטה דהשתא סגי והראיה בהא של משה ושל צדקיהו ונדרה של אלמנה דכשא״ל הקב״ה למשה במדין נדרת לך והתר במדין איזה פתח היה לו בנדר שנדר ליתרו דהא משמע דמשה ב׳ נדרים נדר אחד ליתרו שלא יצא ממדין כדי שיתן לו צפורה ואותו הוא שא״ל הקב״ה שילך ויתיר במדין שנדר הוא שהוצרך להתיר במדין מפני שיתרו לכך הדירו בכך וממנו למד פרק ר׳ אליעזר למודר הנאה מחבירו אין מתירים לו אלא בפניו ועוד נדר נדר אחר שלא ירד למצרים מפני שאנשים רעים שם וכנודר שלא אכנס בבית זה שנחש בתוכו ועל זה הוא שמצא פתח כי מתו כל האנשים וגו׳ ונדר זה לא נדר ליתרו דלימא ליה יתרו להדירו בכך ונדר שנדר ליתרו אי זה פתח מצא בו דמיתת האנשים אין זה פתח לנדרו של יתרו, ואי משום לירד במצרים בנבואה נולד הוא. ואי משום חרטה מי נתחרט ואמר שלא היה רוצה נשואי צפורה, ואפילו שלא מחמת נולד זה אנן סהדי דאי לאו נולד זה שנצטוה לירד למצרים לא היה מתחרט. וכן צדקיה מי נתחרט חרטה דמעיקרא והיה רוצה שיחתוך נבוכדנצר ראשו וכן אלמנה שהקשה למ״ד אין צריך לפרוט הנדר וליחוש דלמא אזלא גבי חכם ושרי לה ולא משכת פירוקא אלא דמדרינן לה ברבים או על דעת רבים למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומאי אית לה וחרטה דמעיקרא נמי לית לה דאי לא אסרה פירות אנפשה לא מגבו לה כתובה, אלא שמכלל נדרים אלו נ״ל שבכל נדרים שאינם מחמת עצמן אלא מחמת קנס אינם נדרים חזקים ואפילו בחרטה דהשתא סגי להו ולומר שמעכשיו מתחרט על מה שאסר על עצמו והנדון שבפנינו כיוצא באלו. ועוד שזה עומד באיסור כל הימים ומוטב שישאל על נדרו ושלא ינהוג באיסור כל ימיו. אלא שאני חוכך על היתר נדרו עד שינהוג איסור כימים שנהג היתר ואם נהג היתר הרבה ינהוג אסור שלשים יום דתנן פרק אלו מותרים ועל כולם אין נשאלין להם ואם נשאלין עונשין אותם* ומחרימים עליהם. ואמרינן עלה בגמרא עונשים אותם ה״ד כדתניא מי שנדר ועבר על נזירותו אין נזקקים לו עד שינהוג איסור כימים אשר נהג בהן היתר דברי רבי יהודה ר׳ יוסי אומר בד״א בנזירות מועטת אבל בנזירות גדולה דיו שלשים יום, ואע״פ שאין הלכה כר״מ בהא אלא כחכמים שאין מחמירים עליהם היינו באותם נדרים שאין להם ממש אבל בנדרים גמורים מחמירים אפי׳ לרבנן דר׳ מאיר. ומיהו מצאתי לקצת רבני הצרפתים ז״ל שכתבו מעשה באדם אחד שנדר מכל הפירות חוץ מדגן ועבר על נדרו, והורה שנזקקין לו מיד כיון שענינו של זה כן שאינו יכול לקיים נדרו וכל שאתה מוסיף עליו זמן מוסיף לעבור. ועוד דהיינו לדבר מצוה שיוסיף שימעט במלאכת שמים או שיהא במכשול כל ימיו שלא יכול ליזהר בנדרו: