תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רמג

שאלה מי שנשבע לחבירו לפורעו מכאן ועד זמן פלוני ובא סוף זמנו בשבת מהו שיאמר הנשבע איני מחוייב לפרוע קודם זמני ובזמני אנוס הייתי שאסור לפרוע בשבת ומאותו זמן ואילך ממון יש לך בידי אבל שבועה אין כאן:

תשובה הדבר פשוט שהוא מחוייב לפורעו קודם השבת, חדא שהוא לא חייב עצמו לפרוע בסוף אותו זמן אלא עד אותו זמן שבא כשבא בשבת הוא הביא אונס על עצמו, ולא עוד אלא שאני אומר דאפילו בנשבע שיפרענו בסוף ששה חדשים אין הכוונה ממש שיפרענו באותו זמן ולא יקדים ולא יאחר אלא הכוונה שלא יאחר אותו זמן תדע לך שאם אי אתה אומר כן אינו רשאי לפורעו קודם הזמן ואם פרעו קודם הזמן נמצא עובר על שבועתו כמי שנשבע שיפרע עד זמן פלוני ולא נזכר עד שבא שבת ולא מצא מי שיתירנו משבועתו שהוא מחוייב לפרוע בשבת לפי שהפרעון אינו אלא מדרבנן משום עובדין דחול ושבועה דאורייתא ומוטב שיעשה עובדין דחול ולא לעבור על שבועתו בשבת ולהפטר. ואפשר שיש קצת ראיה מפרק שבועות שתים בגמ׳ שבועה שלא אוכל ואכל נבילות וטריפות דאמר התם בשלמא לרשב״ל משכחת לה בלאו והן בחצי שיעור דרבנן וחיילא שבועה עליה אף באומר שאוכל ואע״פ שבהרבה מקומות העמיד דבריהם אף במקום מצוה ואפילו במקום כרת כפסח ומילה דשב ואל תעשה שאני לא כל השבותים שוים שהרי התירו עור לדרסן ולמכור בתים בא״י ולכתוב בערכאות בשבת ומ״מ אפשר לחוש ביה לשבות הלכה למעשה. ומה שאמרת אם יוכל לתת משכון בשבת כדי להפטר בכך מיד שבועתו המשכון אינו מוציאו מידי שבועתו משום דמשכון אינו פרעון אלא הבטחה בעלמא וכההיא דמסכת יו״ט דאמר אם אינו מאמינו מניח טליתו אצלו והיינו נמי ההיא דכתובות דאתפסוה מטלטלי דהיינו הבטחה בעלמא על כתובתה ולא פרעון אבל לפרעון הוה צריך שומא ושיתננו לה בתורת שומא: