תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רלא

שאלה מקוה שנקוו שם מים מן המעין ולא נפסק המעין כשבאו לנקותו מן הטיט והרפש הוציאו מים בדלי ונופלים מן הדלי לעתים יותר מלוג עד שיפלו שם יותר מב׳ או ג׳ לוגין במה יוכלו לנקותו ושלא יחושו שלא יפסלו המים השאובים שיפלו שם מהכלים:

תשובה כל מקוה שנעשה אפילו מן הנוטפין וכל שיזהרו שלא יפלו שם שלשה לוגין מב׳ וג׳ כלים אינו נפסל בכך ואע״פ שנפל שם ג׳ לוגין מד׳ וה׳ כלים כדתניא פ״ק דתמורה(י״ב:) ג׳ לוגים שנפלו למקוה בין בב׳ וג׳ כלים בין בד׳ וה׳ כלי׳ פסלו את המקוה יוסף בן חוני אמר בב׳ וג׳ כלים פוסלים בד׳ וה׳ כלים לא פסלו וקי״ל כיוסף בן חוני דאוקימנא התם סתם מתניתין דאין המים השאובים פוסלים המקוה אלא לפי חשבון כוותיה דר״ל לפי חשבון כלים ואיכא סתמא אחרינא כוותיה בפ״ג של מקואות ומה שאמרו שג׳ לוגין פוסלים דוקא במקוה שנתהוה ממי גשמים הנוטפים לבריכה אבל מקוה שנתהוה מן המעין שמקוריו נפתחין ונובעים שם אין מים שאובים פוסלין בו ואפילו רבו השאובים שאין המעין נפסל ברבייה דתנן בפ״ב דמקואות מעין שמימיו מועטים וריבו עליהם מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהו. ותנן תו התם פרק ה׳ מעין שהוא משוך כנדל ריבה עליו והמשיכו הרי הוא כמו שהיה היה עומד וריבה עליו והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בכל שהו אלמא אין המעין נפסל לעולם ואפילו בשאיבה ואפילו רבו השאובים, ואע״פ שאמרו שאפילו נוטפין שרבו עליו פסלוהו דאמר שמואל אין המים מטהרין בזוחלין אלא פרת ביומי תשרי בלבד דחיישינן שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין ושמואל נמי עביד לבנתיה מקואות ביומי ניסן דאלמא אפילו המעין נפסל ברוב הנוטפין, כבר תירצה הראב״ד ז״ל וז״ל היכי אמרינן במי פרת שמא ירבו הנוטפים על הזוחלין וכי ירבו מאי הוי והלא פרת מושך הוא וכי ירבו עליו מי גשמים מה בכך והלא הוא כמו שהיה בין לאשבורן בין לכל שהו ואיכא למ״ד ריבה דקתני הכא לאו רבויא ממש הוא אלא תוספת קאמר וקשיא ליה א״כ ליתני הוסיף אלא י״ל נהר פרת כשהוא מגיע לבבל הוא כלה והולך עד שמתמעט מאוד ובימי הקציר נעשה הנחל גבים גבים ובדבר מועט הם מחוברים עם הנמשכים אבל אין יוצאין מתוכם כי הארץ בולעתם מן החמימות שיש שם וכשמגיע לימות הגשמים הוא מתגבר עד שאותם הגבים מתכסים ושבולת המים עוברת עליהם נמצא בימי קציר פרת בבבל הרי הוא כמעין העומד ומפני רבוי המים של גשמים הוא נמשך וכן שנינו בספרי על נהר פרת שהוא מתמעט והולך עד שכלה במגרפה והא דאמרו במעין שהוא מושך כנדל הרי הוא כמו שהיה עד מקום שהיה מושך קאמרינן אבל משם ואילך דינו כעומד לטהר באשבורן והכי מפורש בתוספתא מקואות עכ״ל. ולשון התוספתא מעין שמימיו מועטים וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו ע״כ.

ומ״מ למדנו שהמעין שעומד כגון מקואות אלו שמימיהם מן מקורות של מעין אע״פ שמימיהן מעטים אין נפסלים ברביית מים שאובים ולפיכך כל שמנקים אותו ומוציאין מים בכלי אע״פ שמי הדלי חוזרים ונוטפים שם אין המעין נפסל מלטהר באשבורן ואע״פ שרבו הנוטפין מן הדלי על מי המעין הנשארים במקום עמידתו. ומ״מ נראה שטוב ליזהר שלא יסתמו עין המקורים הנובעים שא״כ היו המים שבמקוה נפסקים מן המעין ושוב אין להם דין מעין אלא דין מקוה ואם נפלו שם המים שאובים יפסלו אותו כמקוה דעלמא אע״פ שנפתחו המעינות עד שיצאו משם אותן מים ראשונים ואע״פ שהמעין אין נפסל בשאיבה כמו שאמרנו מ״מ טוב ליזהר דאפשר שיש הפרש בין קדמו שאובין למעין ובין קדם מעין לשאובים ולפיכך נראה שהלכה למעשה טוב ליזהר שלא יפסק המעין דתנן בפ״ה דמקואות מעין שהעבירו ע״ג השוקת פסול העבירו ע״ג שפה כל שהו כשר חוצה לה שהמעין מטהר בכל שהו העבירו ע״ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה חזר והמשיכו פסול לזבין ולמצורעין ולקדש מי חטאת עד שיצאו הראשונים, ואע״פ שנראה יותר שאין הפרש בין קדם המעין ובין קדמו השאובין וטוב ליזהר לכתחלה. ועוד אני חוזר על מקוה נוטפין שדולין מימיו בכלי שאפשר לומר שאם נקבו הכלי בקרקעיתו ואפילו נקב קטן כמחט יצא מתורת כלי שלא לפסול המקוה ותניא בתוספתא קסטלין המחלק מים בכרכין אם היה נקוב כשפופרת הנוד אינו פוסל המקוה ואם לאו פוסל את המקוה הלכה זו עלו עליה בני אסיא ג׳ רגלים ליבנה לרגל שלישי הכשירוה להם אפי׳ נקוב כמחט א״ר אלעזר ברבי יוסי הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה וכשבאתי אצל חבירי אמרו לי יפה הורית בד״א מן הצד אבל מלמטה אינו פוסל המקוה ואם היה מקבל כל שהו מן הנקב ולמטה פוסל המקוה. ופירש רבינו שמשון ז״ל בפירוש משניות שלו בד״א מן הצד כל זה מדברי חביריו שאמרו לו יפה הורית דבד״א שפוסל בנקב כמלא מחט עד שיהא בו כשפופרת הנוד מן הצד אבל אם הנקב בשולי הקסטלין מלמטה אינו פוסל המקוה בנקב כמלא מחט, ואם היה מקבל כל שהו כלומר כשנקב מן הצד נקב כשפופרת הנוד וגבוה מעט מן השולים שמקבל מים כל שהו פוסל המקוה ע״כ. אלא שקשה לי מה ששנינו שם פ״ז הטביל בו את הסגוס והעלהו מקצתו נוגע במים טהור ופיר״ש שם סגוס בגד עב של צמר מקצתו נוגע במים טהור שאין המים המתמצין ממנו נחשבים כשאובים כל שלא העלהו לגמרי מן המים, והראב״ד ז״ל כתב פירוש טהור הטובל אחריו שם דאמרינן גוד אחית הא אם העלהו לגמרי המים המתמצין ממנו נחשבים כשאובים לפסול המקוה וכדתניא בההיא בתוספתא מקואות פ״ג הטביל בו את הסגוס וזבו ממנו ג׳ לוגין במקום הכשר עיקרו מתוכו פסולו אע״פ שאין לך כלי נקוב בשוליו יותר ממנו. וראיתי לראב״ד ז״ל שכל מה שבא מיד אדם למקוה שלא בהמשכה בין בכלי מנוקב בין אינו מנוקב בין בחפניו בין ברגליו פוסל המקוה כשאובין וכדתניא בתוספתא מקואות היו בשערו ג׳ לוגין מים וירד וטבל במקוה שיש לו ארבעים סאה כשר סחטו לתוכו פסול ורבי שמעון מכשיר עד שיתכוין ויתלוש והא ודאי שערו אינו עושה שאובה וכי סחטו לתוכו לאחר שחסרו וטובל פסול. ועוד תניא רבי יוסי אומר זולף בידו וברגליו ג׳ לוגין למקוה כיון שהמים יורדים למקוה מתוך ידיו פוסלים המקוה וכיון שכן אף הכלי הנקוב כל שנופל מתוך ידו של אדם הדולהו למקוה פוסל את המקוה ולא אמרו שאינו פוסל כשנופלים ממילא מכלי נקוב למקוה דכיון שיצא מנקיבתו מתורת כלי ונופלים ממנו ממילא למקוה כשר. לא מצאתי יותר: