תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן רכט

שאלה בפ״ק דנדה פריך תלמודא מכדי ספק טומאה ברה״י היא ולא יוכל לתרץ על זה דבר שאין בו דעת לישאל:

תשובה ללישני קמאי דחזקיה אין אני רואה בכאן מקום לקושיא זו כלל דבכולהו לישני בטעמא אתי בהו חזקיה לדידיה אין כאן ספק אלא כודאי טהורים משוי להו, ללישנא קמא דאוקימנא פלוגתא דקופה שאין לה שולים טעמא תריצא וברירא הוא דהיאך אפשר שהיה שם שרץ מעיקרא ונשאר ובמה נסתבך ותדע לך שהרי הוצרכנו לתמוה על דברי ר׳ יוחנן דמטמא כדאמרי׳ אין לה שולים מ״ט דר׳ יוחנן ולמאי דאוקים דיש לה אוגנים נמי הא טעמא קאמר ובטעמא קאתי להו וכעין בדיקה משוי לה דכיון דקפיד איניש אפירי מנערה היטב ואילו הוה ביה מעיקרא ננער ונפל עם הפירות שחזקתו מתנער ומתכבר, ולאידך אוקימתא דאוקימנא בקופה בדוקה כ״ש דאיכא טעמא אלימתא דהא בדיקא מעיקרא ולא הוה ביה שרץ ול״ד למבוי דמטמא משעת הכיבוד דהתם שכיחי שרצים. ועוד דלכ״ע ודאי לא דמיא קופה לסוטה לטמא ספקה ברה״י ותדע לך דאפילו מאן דמטמא בה הכא לאו בדינא נחית לה כספק טומאה ברה״י שאילו כן היינו שורפים עליה תרומה כסוטה דשוי לה רחמנא כודאי ומינה גמרינן דכל ספק טומאה ברה״י דכוותה לשרוף עליה תרומה, ואילו הכא לכ״ע אין טומאה אלא לתלות ומשום מגע טהרות נגעו בה ותדע לך דהא דמטמא בקופה לאשה מדמי לה ואין טומאה אלא לתלות ופלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן לתלות היא מדמקשי לרבי יוחנן ממתניתין דנגע באחד בלילה ואמרינן וכ״ת ה״מ לשרוף אבל לתלות תולה כלומר ואנא דאמרי לתלות קאמינא ומי תלינן וכו׳ אלמא ליכא מאן דנחית ליה בדינא כסוטה וטעמא דמילתא משום דלא אמרינן ספק טומאה ברה״י ספקו טמא אלא דומיא דסוטה דישנה לטומאה ודאי והיינו בועל שנכנס עמה למקום הסתר אלא דמספקא לן אי נגע בה אי לאו אף אנו נאמר בכל מקום שהיה שם טומאה ודאית אלא שאנו מסופקים אי נגע אי לאו ברה״י ספקו טמא אבל היכא דלא ידעינן אי הוה טומאה זו ברה״י בשעה שהיו שם הטהרות כי הא דקופה בכי הא ודאי לא מטמינן מדינא במקום ספק דהא סוטה דכוותה טהורה והלכך מאן דמטמא בקופה חומר הוא בטהרות כדרך שהחמירו באשה וחזקיה דטהר קסבר דכל כה״ג לא נחמיר אפילו לתלות, ואל תשיבני צלוחית שהניחה מגולה ומצאה מכוסה דהתם טעמא אחרינא הוא דכיון דאין דרכן של שרצים לכסות בודאי אדם נכנס וכסה ורובן של בני אדם טמאים הן אצל מי חטאת לפיכך טמאה א״נ דספק כלים הנמצאין טמאין דשוינהו רבנן לרובא דאינשי טמאין לגבי כלים הנמצאים כדברי רבינו תם ז״ל והיינו נמי דאמר בפרק קמא דפסחים קורדום שנאבד בבית או שהניחו בזוית זו ומצאו בזוית אחרת הבית טמא שאני אומר אדם טמא נכנס לשם ונטלו. ולענין הא דאקשי מכדי ספק טומאה ברה״י היא וכדפירש רש״י ז״ל דאככר פריך לא אקופה וכתב רבינו פירוש לפירושו דלרבי יוחנן פריך ולא לחזקיה דבשלמא לחזקיה דלא תלינן טומאה ממקום למקום פשיטא דטהור הככר, לא כך אני סבור אלא ודאי לכ״ע פריך בקושטא דהא ברייתא לא שייכא בפלוגתא דחזקיה ורבי יוחנן כלל וטעמא אחרינא אית לה אלא דמקשה הוה טעי בה מעיקרא וסבר דשייכא מדקתני טהורה וקסבר משום דאין מחזיקים טומאה ממקום למקום הוא מדקתני עד שיאמר ואע״ג דקתני בה טעמא משום שאני אומר אדם טהור נכנס לשם לא דק מקשה ויש לנו כיוצא בה הרבה בתלמוד פרק לא יחפור גבי אין פורשים נשבים ליונים ובריש פרק קמא דגיטין גבי שנים שהביאו גט וביבמות פרק האשה רבה גמרא אמרו לו מתה אשתו גבי לימא מתניתין דלא כר׳ עקיבא והרבה כיוצא בהן. ותדע לך דהכא כ״ע לאו משום דאין מחזיקים טומאה ממקום למקום הוא מדקתני עד שיאמר ברי לי שלא נכנס אדם שם ואי משום שאין מחזיקים טומאה ממקום למקום הוא כי לא נכנס אדם שם מאי הוי מ״מ הוי הככר בחזקת טהרה שטהרות כולן במקום מציאתן וזו במקום טהרה עומדת אלא ע״כ לא שייך הכא כלל טעמא דאין מחזיקים טומאה ממקום למקום וטעמא דמילתא משום דאי אפשר לומר כן במקום זה שאילו באתה לומר שהככר לעולם היה כאן במקום מציאתו אי אפשר שהרי מתחלה נתון היה על הדף וכשת״ל דהטומאה דהיינו המדף לא זז ממקומו ובמקום מציאותו היה שם לעולם מה בכך דילמא הככר נפל כיון שאי אפשר לו ליפול אא״כ נגע ע״כ טעמא דמילתא משום דתלינן בה באדם טהור להקל וכשלא נכנס אדם שם אי אפשר לתלות בו טומאה והיינו דאקשי כאן דברה״י אמאי תלי להקל דהא דבר תורה ספקה כודאה דומיא דסוטה ומפרקינן משום דאין בו דעת לישאל: