תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קעב

שאלה אם מותר לאכול גבינה ע״ג מפה שאכלו עליה בשר או לא:

תשובה הדבר נראה לי ברור שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו בשר שאי אפשר שאין עליה כמה טיפי בשר ולא מחמת מה שנבלע בתוכה אני אומר שהבלוע אינו יוצא אלא ע״י דבר חם ואם משום הא היה אסור להניח עליו גבינה חמה אבל צוננת לא אלא שאני אומר וכן אמת שלכלוכי בשר יש על המפה שהרבה פעמים שנופלים עליה טפי התבשיל וזה תדיר. וכן שמקנחין עליה סכין שחותכין בה הבשר וכל שהוא בעין כשמניחין עליה גבינה בין חמה בין צוננת נוגעין זה לזה לפחות והדחה מיהא בעי וכדתנן צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה לזה וכי נוגעים זה לזה מאי הוי צונן וצונן הוא ואהדרינן נהי דקליפה לא בעי הדחה מיהא בעי. ועוד שזה חמור יותר כי הרבה פעמים ידבקו לכלים הבשר בעצמו והגבינה בעצמה או בלחם אשר הוא אוכל ויאכל בשר וגבינה בתפסה אחת וזה דבר ברור וע״כ אנו נוהגים לשמור עצמנו מזה וכ״ש שאסור לחתוך גבינה ואפילו צוננת בסכין שרגילים לחתוך בשר ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלו עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר לפי שלפעמים הסכינים שומנו של בשר קרוש על פניהם וכשחותכים הפת נדבק בו וכדאמרו צנון שחתכו בסכין של בשר מותר לאכלו בכותח ואוקמוה התם בדטעים ליה וליכא טעם בשר כלל ואפשר כי טעימת קפילא בעי כדעת רש״י ז״ל. ואמרי׳ נמי קישות ואבטיח גריר להו לבי פסקי. ולענין אותה שמועה ששאלת לבאר לך פירוש השמועה פשוטה היא לפיכך כך פירושה אשר תבושל בו אין לי אלא שהקפיד הכתוב להטעין שבירה אלא כשבשל בו אבל כשנתבשל חוצה לה ועירה לתוכה רותח נבלע הרוטב בתוכו מנין שטעון שבירה ת״ל אשר תבושל בו ישבר מדסמך הכתוב ישבר אצל בו ולא כתב תבושל ישבר ש״מ למדרש מיניה כתביה כלומר כל שנבלע בו מ״מ ישבר בעי רמי בר חמא צלאו באור התנור מהו כלומר שתלה שפוד של שעיר החטאת באויר התנור וצלאו שם ולא נבלע ממנו כלום בדופני התנור מהו מי הקפיד התם הכתוב בפסול זה להטעינו שבירה כיון שלא נבלע ממנו בתנור ואהדר ליה רבא אין שהכתוב על אחת מהן הקפיד. ותדע לך דהא קתני אחת שבשלו בו ואחת שעירה בו בתוכו רותח וא״ל בלוע בשול לא קמיבעיא לי דהא כל שעירה בו רותח נבלע מרוטבו בתנור אלא כי קא מיבעיא ליה דהא כל שעירה לבשל בלא בלוע כזה שצלאו באויר התנור שנתבשל בתוכו ולא נבלע ממנו כלום בתנור ואתי למיפשטיה מדאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה תנור של מקדש של מתכת היה כדי שתהא לו תקנה כשמבשל באוירו שפוד של חטאת דאילו של חרס הוה טעון שבירה אלא אבשול בלא בלוע הקפיד הכתוב שהרי החטאת אינו מתקרב לדופני התנור שיבלע ממנו התנור ודחה התם לאו טעמא משום שפוד של חטאת אלא משום שירי מנחות שאפייתה בתנור. זהו פירושה: