תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קסח

שאלה ישראל שיש לו בורות מלאים חטים ובקרקעית הבור ובקירותיו יש מן החטה שנתבקעה מלחות הבור והארץ אם צריך לבערו ולמכרו לישראל קבא קבא כי היכי דכליא קמי פסחא או יוכל למכרו ע״מ שלא יוכל להוציאו משם עד אחר פסח ובלא קבלת אחריות כחמצו של נכרי ברשותו של ישראל שעושה לו מחיצה עשרה או נאמר שאין צריך אלא בטיל דהוי כעושה ביתו אוצר קודם שלשים יום ואין דעתו לפנותו בפסח. ועוד שזה חמץ נוקשה הוא שאינו ראוי לאכילה ומסריח הוא:

תשובה מדעתי מה שאמרתם שיש בקרקעית הבור חטים שנתבקעו לא שיהא הדבר ברור אלא שאמרתם זה מפני שמן הסתם יש מבוקעות ואפשר שאין שם ולפי זה קל ממה שיש שם בבירור ונפקא מיניה לעניני שאכתוב לך ומ״מ בין כך ובין כך בביטול בעלמא סגי ליה כאותה שאמרת דעושה ביתו אוצר וקל מינה מפני שאין נודע ממש שיש חטים שנתבקעו כמו שאמרתי ושמא אין שם כלל ואם נתבקעו שמא נפסלו מאכילת כלב וה״ל ס״ס ואילו היה ברור שהיה שם חטים מבוקעות ונתיר אותה בביטול ואפשר שהיה צריך לבערו ואפילו לר״ש לאחר זמנו אינו עובר עליו בולא כלום הרי זה כמבטל ומתכוין לחזור ולמכרו לאחר הפסח ורב האיי ז״ל כך כתב בתשובה כמו שתמצא כתוב בשמו בהלכות הריא״ג ז״ל אבל מחלוקת היא בירושלמי דגרסינן התם הפקיר חמצו מי״ג לאחר הפסח מהו רבי יוחנן אמר אסור וריש לקיש אמר מותר אמר ליה רבי יוחנן לר״ל אי אתה מודה לי משש שעות ולמעלה שהוא אסור אמר ליה תמן איסורו גרם לו הכא מאי אית לך למימר א״ר יוסי בר פנחס נהר כד הויתון אמרין אתיא דרבי יוחנן כר׳ יוסי ור״ל כר׳ מאיר אינו כן אלא דרבי יוחנן חשש להערמה ור״ל לא השש להערמה מאי דנפק מביניהון נפלה עליו מפולת מן דאמר להערמה לית כאן הערמה ומותר ומן דאמר זכיה והוא זכי ע״כ. פירוש זכייה במחלוקת ר״מ ורבי יוסי בנדרים (מ״ג) בגמרא המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל מניחו על גבי סלע ומפקירו ורבי יוסי אוסר ואמרינן מ״ט דרבי יוסי קסבר הפקר כמתנה מה מתנה עד דאתיא לרשות מקבל אף הפקר עד דאתי לרשות זוכה. ומ״מ אם כדברי הירושלמי בין מ״ד משום הערמה בין מ״ד משום זכייה חמץ שנפלה עליו מפולת לאחר הפסח מותר דלמאן דאמר משום הערמה ליה כאן הערמה ולמ״ד משום זכייה לא קי״ל בההיא כרבי יוסי אלא כרבי מאיר דסתם מתניתין כוותיה ולא קי״ל בהא כרבי יוחנן דירושלמי. אלא שהגאון רב האיי ז״ל אפשר נמי דקא גרע טפי לענין זה ממפולת דהתם ממילא הוא שנמצא ולא שיהיה בדעתו לפנות הגל ולחטט אחר החמץ אבל כאן שדעתו לפנותו בידיו ולמכור הנמצא בקרקעיתו ובקירותיו לא אלא שיש להתיר מן הצד שאמרתי שאין כאן חמץ ידוע דדילמא לא היה ביה בפסח כלל ואח״כ נתבקע עוד הדבר קרוב שאין כאן חמץ אלא עפוש והפסד ולא חמץ נוקשה כמו שאמרת דחמץ נוקשה נמי אסור להשהות מדרבנן ולרבי מאיר בלאו וצא ולמד מן הראשונים שהיו לפנינו שלא שמעתי שיהא אדם בישראל נוהג לפנות אוצרות חטין ושעורים ולפנות בורות בפסח שהחטין שבקרקעית טפוש והפסד הם ולא חמוץ ואם בא ישראל למכור החטים המופסדים שימצאו בבורו לכותי ומשכיר לו בורו מותר ואפילו לכשתמצא לומר שהוא חמץ ואפשר אפילו בקבל אחריות עליו דתניא כותי שנכנס בחצירו של ישראל ובצקו בידו אין זקוק לבער הפקידו אצלו זקוק לבער יחד לו בית אין זקוק לבער שנאמר לא ימצא בבתיכם וזה אינו מצוי בידו כל זמן שאינו בביתו של ישראל והיתר ייחד דומיא דאיסור פקדון הוא ואין איסור פקדון אלא כשקבל עליו אחריות הא לאו הכי אתה רואה של אחרים ושל גבוה הלכך היתר יחד אפילו כשקבל עליו אחריות ואע״פ שלא הביאה הרי״ף בהלכותיו הלכה היא וכמדומה שכל הפוסקים פסקוה בהלכותיהם גם ה״ר יצחק הלוי וכ״ש אם לא קבל עליו אחריות שהוא ומותר ובלבד שלא יערים וכדתניא בתוספתא ורשאי ישראל לומר לכותי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואקח ממך אחר הפסח, ותניא בתוספתא אחריתי ישראל וכותי שהיו בספינה והיה חמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לכותי או נותנו לו במתנה ובלבד שלא יערים: