תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קנה

שאלה ישראלית שכרה בית מכותית ודרה שם ונתנה יינה וראתה בדק בבית ואמרה לכותית שתתקן הבית ואם לא תניח הבית ותצא והישראלית הלכה מבית זה לחוג חג הסוכות בעיר אחרת ומפתח ביתה בידה ואמרה לה הכותית כשתשובי אתקן הבית מתי תשובי אמרה הישראלית לאחר החג והכותית המתינה עד מחרת החג אחר חצות כשראתה שלא באתה הישראלית פתחה הפתח והכניסה שם פועלים ולא באה הישראלית עד עלות המנחה והיו שם חביות יין ומגופות עליהם אבל לא היו טוחות בטיט. יין זה מה אנו בו, מי נאמר כיון שהמתינה עד חצות ולא באה ויש לכותית שייכות כדי לתקן הבית ואינה נתפסת כגנב ה״ז אשור וכדאמר רבא (ע״ז ע׳) באושפיזא דהוה יתיב ביה חמרא דישראל ואשתכח כותי דהוה קאי ביני דני אם נתפס עליו כגנב שרי ואם לאו אסור, א״ד כיון שהודיעה הישראלית שתבא מחרת החג אע״פ שנכנסה שם הכותית היא נחפזת לצאת ואין פנאי לנסך כבולשת שנכנסה לעיר וכ״ש זו שלא מצאה הכותית והפועלים בין החביות אלא לצד אחר של חביות:

תשובה מסתברא שהיין מותר שאע״פ שהבית מן הכותית כיון שאין הכותית דרה שם באותה חצר אפילו לא היה מפתח וחותם ביד הישראלית מותר דע״כ ל״ש בברייתא דפרק רבי ישמעאל בלוקח או בשוכר בית מכותי ואין הישראל דר באותו חצר שאם אין מפתח וחותם ביד ישראל שהוא אסור אלא כשהכותי דר שם באותה חצר וכדקתני אחד הלוקח ואחד השוכר בית בחצירו של כותי כלומר בחצר שהכותי דר בה הא אין כותי דר בה אע״פ שישראל דר בחצר אחרת ואין מפתח בידו וחותם. והלכך אילו לא ראינו שנכנסה כאן לא היינו חוששין לה כלל, אלא שאתה בא לפקפק עליו מפני שקבעה לה זמן לתקן הבית אחר החג ונכנסה שם מחרת החג אחר שהמתינה שיעור כדי שתבא הישראלית ממקום שביתתה, ואפ״ה אין לאסור היין בכך שהרי חזרה לאחר החג דלא הודיעה שהיא מפלגה דבכל שעה ושעה היא מתיראת שמא עכשיו תבא ואפילו הפליגה טובא ולא באה ואע״פ שיש לה שייכות בבית לתקנו כיון שאין לה שייכות בבית ביין ולא נעלה במנעול מבפנים וכמניח ידו בקרון ובספינה וכמניח כותי בחנותו וכל הנהו עובדי דפרק השוכר כשנעלו היה ואפילו ההיא דאושפיזא דאשתכח ביני דני כשנעל היין וכן פירש הראב״ד ז״ל וראיה הברייתא דנעל הפונדק דקא מייתי עלה וכן ודאי נראה כדבריו ואין חוששין שמא נעלה אא״כ ראינוה ממש שנעלה וכדמוכח התם בצריכותא דקרון וספינה וחנות ואף לרש״י ז״ל דנראה שפירש אפילו בשלא נעל ולא כפשטה דמילתא דאשתכח ביני דני הא קא פריש איהו ז״ל טעמא דל״ד למניח כותי בחנותו משום דרגלים לדבר הואיל ונכנס שלא ברשות ולולא שנכנס לנסך למה נכנס, ובנדון שלפנינו אין רגלים לדבר לאיסור אלא להיתר שהרי נכנסה לתקן ביתה והרי זה כמניח כותי בחנותו ועוד דמימר אמרה הכותית כיון דקבעה זמן לתקן מדכרא ישראלית חמרא ואתיא וגדולה מזו אמרו בעובדא דישראל וכותי דהוו יתבי בארבא ושמע ישראל קל שפורא דבי שימשי קם סליק ושרייה רבא לחמרא מה״ט דמימר אמר השתא מדכר לחמריה ואתי דהוה יהיב חמרא בהדי כותי ביממא ובליליא בלא מפתח וחותם והלך ישראל חוץ לתחום ושבת שם. מ״מ מה שבאתה להתיר כשנגעה ביין בעת כעסה אינו נראה כן, חדא דתינח היה שיש לך לתלות בכעסה כיון דשהתה כ״כ לבא ואחרה מן המועד אבל פועלים מא״ל, ועוד דאין לך מגע גופו ביין שיהא מותר בשתיה אלא לר״ש ולא קי״ל כוותיה אלא כרבנן דאסרו בשתיה דמדרבנן בין ביד בין ברגל ואפילו דצנעא ע״י הא אסרו בשתיה ואע״פ שמעשיו מוכיחים שאינו מתכוין לנסך כהתיז הצרעה בקנה ועוד אמר רב אשי כל שבזב טהור בכותי אין עושה יין נסך ואקשינן ממתניתא דקתני נטל חבית וזרקה לבור בחמתו זה היה מעשה בבית שאן והתירוהו בחמתו אין שלא בחמתו לא ופריק רב אשי דאזיל מיניה ומיניה כלומר שהיה מסתרך ולולי שהיה בחמתו לא היינו חוששין שמא נגע בכוונה אבל השתא אין חוששין שמא נגע בחמתו וקי״ל כרב אשי ולפיכך התירוהו ואפילו בשתיה ואפילו ההיא אפשר לפרש דלא התירוהו אלא לימכר לפי שנגע בו אם מפני הכלי שהיה מסתרך בו והתירוהו רבנן דר״ש משום דכל שבחמתו יש כאן הוכחה שלא שכשך בו לכוונת נסוך אלא כעין מדדו או להעביר את המרותחת אלא לכאורה נראה יותר דאפילו בשתיה התירוהו ומשום שלא יגע. וההיא דגרסינן בירושלמי פרק רבי ישמעאל דקא מייתי מינה ראיה דאין הכותי עושה יין נסך בחמתו דגרס התם כותי מהו שיעשה יין נסך בחמתו נשמעינה מן הדא ארמאה הוה ליה קופא ממעצרתא אתא ישראל וזלף בהן חמרא אתא ארמאה מן סולתיה וחפנין לגובא אתא עובדא קומי רבנן אמרין אין הכותי עושה יין נסך בחמתו והתם נמי אין עושה יין נסך גמור קאמר כלומר ליאסר בהנאה הא בשתיה אסור לרבנן דר״ש וקי״ל כוותייהו וא״כ הנך רבנן דירושלמי לאו רבנן דפליגי עליה דר״ש נינהו אלא רבנן דעלמא דס״ל כרבי שמעון ולכאורה ההיא שמואל משמיה דרבי אבהו אמרה ושמואל ורבי אבהו כר״ש ס״ל להתיר כל הנך דמתניתא כר״ש אפילו בשתיה דגרס התם בירושלמי ר׳ אבין בשם רבי שמואל הלכה כר״ש רבי אבין בשם ר׳ שמואל אני כפרת ר״ש שהיה מתיר בשתיה או אסור בהנאה א״ר ירמיה בשם רבי אבהו אין הכותי עושה יין נסך בזריקה כותי מהו שיעשה יין נסך בחמתו וכו׳ כדאיתא התם דאלמא לכאורה כולה רבי שמואל ור׳ אבהו אמרה. ומ״מ בין כך ובין כך אי אפשר להתיר נוגע ממש בחמתו בשתיה אלא שהנדון שלפנינו נראה להתירו מצד אחר כמה שכתבתי: