תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קמו

שאלה לרב אלפסי. ראובן נשא אשה במדינה אחת והניח עגונה במדינה אחרת והראשונה הרשת לאחיה להביא לה גיטה והביא לה גיטה ונתנו לה בעדי מסירה. אחר זמן בא ראובן ורוצה לחזור עם אשתו ואמר שהגט מזוייף הוא ומעולם לא צוה לכותבו. והנה הגט יוצא מתחת יד האשה אלא שלא נתקיים בחותמיו ועדי מסירה אומרים שבפניהם מסרו לה ע״מ שהיה שליח אחותו. הורה אחד מהתלמידים שהגט בטל, וראייתו ממה ששנינו (ס״ג:) האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים וכו׳. ועוד שלא נתקיים בחותמיו ואפילו נתקיים כיון שלא נתברר לא לה ולא לעדי מסירה ממי קבלו השליח אם מיד הבעל או מיד שלוחו אע״פ שיצא מתחת ידה בטל הוא, וכ״ש כשהשליח מודה שלא נעקר משליחות האשה ולא נתן לו הבעל הגט אלא ע״ד שהוא שליח האשה. והבעל בכל זה טוען ואומר שהגט מזוייף, וכפה תלמיד זה לכתוב גט אחר. וחלק עליו תלמיד אחר שכל גט שנמסר לאשה בעדי מסירה ויוצא מתחת ידה ואפילו לא נתקיים בחותמיו כשר כיון שהגיע לידה מיד שלוחה או מיד שלוחו דומיא דהמביא ממדה״י צריך שיאמר בפ״נ ובפ״נ ואיתמר לשם בפני כמה נותנו לה בפני שנים ואמר שזו המשנה סתם ל״ש להולכה ול״ש לקבלה כיון שנמסר לה בעדי מסירה אין צריך קיום, וראיה שאמר שצריכה שם שני כיתי עדים לאו דסמכא היא אותה משנה שחולקת עם המשנה של המביא גט שאמר שסומכים על השליח שאמר בפ״נ ובפ״נ ואין צריך עדי קיום אחרים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואחר שיוצא הגט מתחת ידה אין בדברי הבעל ממש. ועוד אם אתה מצריך אחר תוציא לעז על גיטין הראשונים. השיב התלמיד המבטל הגט שאע״פ שהגט יוצא מתחת ידה אם לא נתקיים בחותמיו פסול ואין עדי המסירה מועילים אלא בנתינת הבעל מידו או מיד שלוחו או מיד בעל לשלוחה בעדי מסירה או מיד שלוחו לשלוחה אבל מיד שלוחה לא אם אין עדים שיאמרו בפנינו ל״ש יוצא הגט מיד השליח או מיד האשה. דברי השאלה, אריכות השאר ללא צורך ועיקר:

תשובה עמדנו על שאלה זו ואמרנו וראינו דברי מי שאמר שהגט בטל שהרי דברים נכוחים, אע״פ שמקצת ראיות שהביא על בטולו אינן נכוחות אלא שהגט מ״מ בטל, וזה שהורה שהגט כשר דברי הבל הם ואינם ראויים להשיב עליהם, וזה שאמר שהגט בטל משום שאמר שלא כתבתיו ולא נתתיו מזוייף הוא טענה היא מפני שלא נתקיים בחותמיו שאין השליש נאמן אלא כשהבעל מודה שכתבו אלא שנתנו לשליש בתורת פקדון אבל אם כפר בגט לגמרי ואמר לא כתבתיו אין אותו גט מתקיים אלא או בעדי מסירה או בעדי חתימה לפי שהקבלן ידו כיד האשה שהרשתהו וכשם שאם טען הבעל עליה שהגט מזוייף צריכה או עדי חתימה או עדי מסירה כך שלוחה וכשם שאם הודה הבעל שכתב הגט אבל טען שלא נתנו לה אין הבעל נאמן. וראיה לדבר שהאשה נאמנת בכך יותר מן האיש זה שאמרו ומודה רב הונא דאי אמרה קמאי דידי יהביה לגירושין מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לדידי יהביה נהליה. והראיה שאם הבעל כפר בעיקר הגט מעיקרו אע״פ שיוצא מתחת ידה צריך עדי מסירה או עדי חתימה הוא מה שאמר שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם וזימנין דמייתי עדי מסירה א״נ זימנין דאזלי למדה״י והצריכו עדי חתימה שיהיו עדי מסירה. וכיון שנתבררו ראיות אלו באשה בידוע ששלוחה כמותה משום שהוא זוכה לה ושלוחו של אדם כמותו וזה שאמרה המשנה האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כיתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע והשנים שיאמרו בפנינו אמרה מ״מ צריכים אנו להם אבל השנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע אין אנו צריכים אלא מפני שאמר וקרע, אבל אם הגט קיים ומצוי בידה קבלו לא היינו צריכים להם כשם שאין אשה צריכה עדי מסירה כשהגט יוצא מתחת ידה אם יודה הבעל שכתבו כך אין שלוחה צריך קיום עדים וכבר ביררנו כך למעלה בראיות ואמרו בשליש בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב חסדא אמר שליש נאמן והלכתא כרב חסדא. ואע״פ שרב חסדא תלמיד הוא לגבי רב הונא הלכתא כרב חסדא. וזו האשה שיוצא הגט מתחת ידה והעדים שהגיעו אותו לידה מעידים ששלוחה ששלחה לקבלו נתנו להם למוסרו אליה אילו אותו גט נתקיים בחותמיו לא היינו חוששין לדברי הבעל שאומר שהוא מזוייף אלא השליח היה נאמן שיציאת הגט מתחת יד האשה כיציאתו מתחת יד שלוחה, אבל כיון שהבעל כופר בכתיבת הגט לגמרי ולא נתקיים בחותמיו הרי זה גט בטל, וזה שהורה כדין הורה אלא שהראיות אינן נכונות והלכתא כוותיה ולא מטעמיה: