תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קמב

שאלה מומר לע״א שקדש בת ישראל שקדושיו קדושין ואפילו כותי שנתגייר וחזר לסורו כדאיתא ביבמות מה ראו חכמים שלא חשו כאן לעגון וחשו לעגון במקום ע״א ואפילו עבד ואפילו שפחה והרי יש כאן ענין יותר שאי אפשר לכופו לגרש וכן אי אפשר ליכנס אצלו לחדר:

תשובה ההיא דע״א לאו משום עיגונא לבד אמרו אלא מתחלת דינו באין לה בריש פרק האשה שלום (יבמות דף קי״ח) מדינא דאורייתא דע״א נאמן באיסורין מחתיכת חלב מטבל הקדש וקונמות ודחינן להו ואסקה רבי זירא מתוך חומר שהחמרת עליה בתחלתה הקלת עליה בסופה ואקילו בה משום עיגונא. ומיהו לא אקילו בה אלא משום דאיתתא דייקא ומינסבא וכי לא דייקא אמרו תצא מזה ומזה ואפקעינהו רבנן לקדושי מחמת עגון וכדאמרי׳ אין טענת אונס בגיטין, ואע״ג דלגבי ממונא הוי טענה אפקעינהו לקדושי משום צנועות ומשום פרוצות וקיהבינן טעמא משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ואפילו התם כל עיקרא דמילתא לאו משום עיגונא לחוד אלא משום דמאן דיהיב גיטא כי הא כי היכי דלא לפקעינהו רבנן לקדושי מיניה ומשוו רבנן לבעילתו בעילת זנות אסוקי מסיק אדעתיה כל אונסא דשכיח ואפילו בשכיח ולא שכיח ומחיל להו הא בכדי לא אפקעינהו, ותדע לך דהא טובע במים שאין להם סוף לא אפקעינהו ולא חשו לעגון דלמא לא אמרו אלא כי איכא סמך כי ההיא דע״א דסמכינן אסהדותיה דעד ואפי׳ בכותי מסל״ת ומשום דאיתתא דייקא ומינסבא ובגט משום דסומכין לומר דאסקיה להאי אונסא אדעתיה ואחולי אחליה כדאמרן. ותדע לך דהא אונסא דלא שכיח כאכלו ארי ונשכו נחש ונפל עליו הבית הוי אונס משום אונסא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה ובתליוה וקדיש וההיא דאותבוה אבי כורסיה דאפקעו בה קדושיה ולא אצרכוה גיטא התם ה״ט משום דעיקר קדושין היו שלא ברצון חכמים הא בעלמא לא. ומה שאמרת שכל מקדש אומר כדת משה וישראל וזה יצא מכלל דת משה וישראל, הקדושין עצמן כדת משה וישראל היו, ואפילו גר שנתגייר וחזר לסורו אם קדש קדושיו קדושין שאין משגיחין במקדש אם תם ואם רשע ראוי לבא בקהל ואם לאו אלא בגוף הקדושין או שנעשו כדרך שבנות ישראל מתקדשות שלא באונס ובלבד שלא יהא מאיסורי ערוה החמורה כחייבי מיתות וכחייבי כריתות דהא איסורי לאוין תפסי בהו קדושין ולא מפקעינן להו כדאמר כדת משה וישראל דכל ממילא כדת משה וישראל הוא דהא כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש. ובאמת כל שהאשה יכולה לברוח ממנו ושלא תתייחד עמו פן תוליד בן פריץ מחוייבת היא לברוח מפניו כבורחת מפני הנחש ובת ישראל אסורה בחתונו וקרוב הדבר להיות זה באיסור פן יסיר לרבות כל המסירים, ומיהא כשקדש קדושיו קדושין. וישראל נמי שקדש מומרת תפסי בה קדושין ואם חזרה בתשובה אסורה בקרוביו והוא אסור בקרובותיה וצריכה ממנו גט ואם הולידה בן אפילו מכותי ישראל כשר ומיוחס הוא כדאמרי׳ שלהי פרק קמא דיבמות והאיכא בנות כלומר בנות שהמירו וילדו לכותים ואמר רבינא בן בתך הבא מן הכותי קרוי בנך וכ״ש אם ילדה מישראל. והא דגרס בירושלמי, רבי אלעזר שאל הבא על השפחה מומרת מהו וכתב לה מר מומרת ולא גרסינן אלא משומרת כלומר שנשתמרה שלא נבעלה דאי מומרת קאמר מאי שנא שפחה דנקט ממשוחררת ששפחה שנשחחררה ישראלית היא, ואין לומר שלא רצה לתלות הקלקלה בישראלית, אלא משומרת קאמר כלומר אם יש לה כתובה מאתים ולפי ששנינו השפחה שנפדית יתירה על בת שלש שנים ויום אחד כתובתה מנה לפי שהיא בחזקת בעולה שאל רבי אלעזר אם היא משומרת מבת שלש שנים ומעלה ובא עליה ומצאה שלימה מהו בכתובה מאתים ואתי למידק מדוקיא דהבא על שפחה ארמית יכול יהא חייב כלומר בקנס ת״ל מהור ימהרנה לו לאשה את שיש לו בה הויה יצאה שפחה ארמית שאין לו בה הויה הא אם יש לה הויה יש לה קנס וכל שיש לה קנס יש לה כתובה כלומר מאתים משום דבתולה מחזקינן לה דאי לא ליה לה קנס ואמר ליה רבי יודן וכי בקנס הדבר תלוי כלומר בכתובה מאתים והרי בוגרת שאין לה קנס וכתובתה מאתים והרי בתולה מן הנשואין שיש לה קנס וכתובתה מנה וא״ר זעירא תפתר כלומר ההיא דשפחה ארמית דתלה טעמא בהויה ומינה איכא למידק הא שפחה שאינה ארמית יש לה קנס תניא הא מן הנשואין כתובתה מאתים כשנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד ודחי רבי הונא דלא אפשר ודאי בפחותות מבנות שלש שנים ויום אחד כי ישראלים הם. ומיהא גירסת ירושלמי זו תמיה בעיני דקאמר הרי בתולה מן הנשואין יש לה קנס. ועוד הא התם בירושלמי פ״ק דכתובות בשנים ושלשה מקומות איתא נערה שנתארסה ונתגרשה יש לה קנס תניא הא מן הנשואין אין לה קנס ולא מאתים. ולענין המומרת אם ילדה בן לישראל פוטר את אשת אביו מן היבום דהתנן כל שיש לו בן מ״מ פוטר את אשת אביו מן היבום חוץ מי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ושפחה ונכרית מפקינן להו פרק כיצד מדמעטינהו רחמנא אשת אביך מי שיש לאביך רשות בה פרט לשפחה ונכרית שאינן בנות הויה ואישות והאי הא אית להו בת הויה ואישות: