תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קלו

שאלה לבאר מה שאמר ריש פרק כה״ג (סנהדרין דף י״ט.) לא ייבם גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה:

תשובה כן הוא הלשון בביאה ראשונה דיבום מקיימא מ״ע ביאה שניה לא מהיימא מצות יבום. והלכה זו מרווחת יותר ביבמות פרק כיצד (דף כ׳.) גמרא איסור קדושה ופירושא דמילתא כך הוא דכיון דקתני שאין כה״ג מיבם אלמא פסיק ותני שאין מיבם לעולם ל״ש שנפלה לו יבמה או מן האירוסין או מן הנשואין ואע״פ שעדיין היא בתולה שהרי לא נכנסה לחופה או שנבעלה כגון מנשואין ולפיכך הקשה נפלה לו מהאירוסין שהיא עדיין בתולה אמאי לא בשלמא מן הנשואין שכבר בעולה לא תתיבם שאע״פ שיש בקיום יבום עשה יש אצל כה״ג עשה ול״ת עשה דכי אם בתולה מעמיו ודרשינן בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ולא תעשה דאלמנה לא יקח ולא אתי עשה ודחי ל״ת ועשה אלא מן האירוסין דעדיין היא בתולה אמאי לא דהא ליכא אלא ל״ת דאלמנה ובכל התורה אתי עשה ודחי ל״ת, ואע״ג דאמר ר״ש ב״ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול״ת אם אתה יכול לקיים שניהם מוטב וה״נ אפשר בחליצה ומקיים עשה ול״ת, אמרו ביבמות חליצה במקום יבום לאו מצוה היא. ופריק גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה כלומר דמדאורייתא ודאי משרא שרי דאתי עשה ודחי ל״ת אלא מדרבנן גזרו שלא ליבם גזירה שמא יבא אליה ביאה שניה דמביאה שניה ואילך ליכא מצות יבום דבביאה ראשונה מקיים מ״ע דיבמה יבא עליה וכיון דאיקיימא ליה מצות יבום מכאן ואילך קאי כה״ג באלמנה לא יקח ולא יחלל זרעו. ותניא הכי נמי ביבמות מתו אחיו ועמדו הן ועשו מאמר בנשותיהן ונתנו גט או שחלצו מה שעשו עשו ואם בעלו קנו בביאה ראשונה ואסור לקיימה בביאה שניה: