תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קלה

שאלה ראובן שדך בתו ליוסף בן יעקב ואח״כ שלח יעקב לבית ראובן מיני מאכל ומשקה ובגדים ותכשיטים לכלתו והביאה לביתו ועשה לה משתה פעמים ושלש ונתייחדה עם יוסף יומם ולילה ואף יוסף הלך לבית חמיו להתייחד שניהם ולאכול יחד פעמים לבדם ופעמים עם אחרים ונתן לה בפניהם מיני מאכל ותכשיטים וגם שלא בפניהם, ויצא קול בעיר פלונית נשאת לפלוני וראובן חמיו של יוסף ויעקב חמיה של רחל והיא כלתו. אחר כך נפלה מריבה ביניהם ויעקב בא לגבות סבלונות מבית ראובן. הודיענו אם צריכין גט הואיל ושלח שם סבלונות ונתייחדו ויצא קול נשואין עליהם בעיר, ואם לאו הואיל ולא נתקדשה קדושין גמורין:

תשובה תחלת כל דבר יש לדון אי חוששין לסבלונות כלומר אם אותן סבלונות לשם קדושין ניתנו אי לאו. ולפי מה שקבלתי מרבותינו ז״ל הגירסא הנכונה שם כך היא (קדושין נ׳) מאי הוי עלה א״ר פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא לא צריכא דמיעוט מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי מ״ד לא ניחוש למיעוטא קמ״ל. זו גירסת ר״ח והגאונים והרי״ף ז״ל ופי׳ שאין חוששין לסבלונות מחמת עצמו כלומר ששלח סבלונות לשם קדושין אלא שהסבלונות באתרא דמקדשי והדר מסבלי הסבלונות מודיעין שכבר קדש שהרי מנהגן שאם לא קדש לא היה שולח סבלונות אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן שהסבלונות בעצמן לא שלחם לשם קדושין. וכן אין הסבלונות מודיעים שכבר קדש שהרי מנהגן לשלוח סבלונות והדר מקדשי ואפילו מיעוט בני העיר נוהגים כן חוששים שמא מאותו מיעוט שמקדשי והדר מסבלי אבל במקום שאפילו מיעוט אין מנהג לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות אין חוששין ואפילו שלח ביד שנים או שנתנן הוא או שלוחו לה אפילו במעמד רבים. זהו הפנים שקבלנו יותר נכון באותו הלכה, ולפי זה במקומנו אין אנו חוששין לסבלונות כלל. ואתה צא וראה איזה מנהג יש להם בזה כי הכל תלוי במנהגין אלו. ומה שאמרת שמייחדים יומם ולילה לא ידעתי אם הכוונה לומר שלנה עמו בביתו או בביתה בלילה ביחוד, שאם אין הכוונה לומר אלא שאכלו ביחד ולא לנה עמו אין כאן חשש אבל אם לנה עמו ונתייחדה בלילה ובפני עדים כיון דגייסי אהדדי ועם כל זה כל שלא ראוה שנבעלה אין חוששין לקדושין אלא ככל המתייחד עם אשה בעלמא ואת״ל שבעל לא נתכוין אלא לזנות שלא אמרו אלא באשתו שנתגרשה מן הנשואין, א״נ למ״ד אף כשנתגרשה מן האירוסין וא״נ באשה שקדשה בפחות משוה פרוטה או קדשה קדושי טעות שכבר יש ביניהם עסק קדושין אבל באשה בעלמא שאינה אפילו ארוסה ואפילו ראוה שנבעלה כפי מה שכתב הרמב״ם ז״ל אלא מקצת הגדולים חלוקים בדבר הגאונים כמו שכתב הוא בעצמו וגם הראב״ד ז״ל מודה לגאונים בהשגותיו ולי נראה דברי הרמב״ם ז״ל דאל״כ למה שנינו(יבמות פ׳ כיצד דף כ״ב.) מי שיש לו בן מ״מ פוטר אשת אביו מיבום חוץ ממי שיש לו משפחה ונכרית ואם איתא למה אין פטור מיבום והלא אילו היה לו משפחתו חוששין שמא שחררה וקדשה כדי שלא יעשה בב״ז. ואם משנתנו דוקא בשפחה שאינה שלו א״נ בשפחתו ושלא בעדים ליתני הכי בהדיא. ועוד מפני ששנינו נושא אדם מפותת אביו ומפותת בנו ולמה אין חוששין לקדושין ואילו מפותה בעולה בלא עדים הכי ה״ל למימר ולמתני בהדיא ואם מפני הקול שיצא בעיר מקודשת שהיא נשואה אין כאן חשש נשואין כי מה שהוציאו קול אינו אלא מחמת אותו שייכות שראו ביניהם לבד. ועוד שאילו עשו נשואין אין דרכן של בני אדם לזלזל ולעשות נשואין בענין שלא יקראו בני אדם ביום חתונתם וביום שמחת לבם. ועוד דאמר בהמגרש (פ״ט) יצא קול בעיר מקודשת אינה מקודשת אלא אם הוחזק הקול בב״ד כמו שאמר פרק המגרש: