תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קלא

שאלה מעשה היה ביצחק שהיה משתדל עם שמואל לשדך שתי בנותיו לשני בניו, וכשראה זה שלא נתפייס שמואל בכך אמר יצחק זה לאשת שמואל אע״פ שאין שמואל בעלך מתפייס בשידוכין הא לך הטבעת והמנעלים לבנותיך, כי אנשים אנחנו, וקבלתם האשה, ועכשיו טוען יצחק שהבנות מקודשות לבניו דלקדושין נתן הטבעות והמנעלים והוציא קול על זה ואמר שיש לו על זה עדים:

תשובה מתוך שלא נתברר לי מתוך שאלתכם היטב מהו טוען ואם יש עדים ואם לאו והבנות אם קטנות אם גדולות אצטרך להגיד לכם כל הצדדים שאפשר שהיו בדבר. ותחלה אומר אם הבנות קטנות או נערות אין להם יד לקבל קדושין שלא מדעת האב ואם נתקדשו שלא מדעת האב אפילו קבלו הם בעצמם הקדושין מיד המקדש אין חוששין שמא נתרצה האב, וכן דעת הגאונים והרי״ף ז״ל כמו שכתב הרי״ף בפרק האיש מקדש גבי קטנה שנתקדשה שלא מדעת אביה. ואם הם גדולות משתים עשרה שנים מתקדשות על ידי עצמן, ומכל מקום אם יצחק זה נתן מה שנתן אפילו ליד הבנות ואפילו לשם קדושין בפירוש לבניו לא עשה ולא כלום לפי שהמקדש האשה משלו לצורך אחר אינה מקודשת אלא אם כן עשה אותו שליח או נתרצה בכך קודם הקדושין, וכאן אין חוששין שמא עשו הבנים את האב שליח כי מן הסתם לא חציף איניש לשווייה לאבוה שליח, וכן אין חוששין שמא אמר להם הוא מעצמו ונתרצו בכך וכדגרסינן פרק האיש מקדש (קידושין דף מ״ה) הנהו בי תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהיב ליה לחבריה א״ל מיקדשא ברתך לבראי אמר אביי אפילו למ״ד חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן אמרי ליה רבנן לרבינא ודילמא שליח שוייה לא חציף איניש לשווייה לאבוה שליח אמר ליה ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק אמר ליה רבה בר שימי בפירוש אמר מר דלא סבר לה להא דרב ושמואל. הלכך אם קבלו הבנות הקדושין כל שקדשן בפניו ואפילו בפני עדים אין חוששין לקדושיו. ועוד תדע שאפילו עשאוהו הבנים שליח בעדים ואפילו הן גדולות אם לא פירש פלונית לפלוני בני אין אחת מהן ראויה להנשא לאחד מהם לעולם לפי שאין ידוע אי זו לזו ואיזו לזו ושמא יפגע כל אחד במקודשת אחיו, וליתן האחד גט ולישא השני אחת מהן לא אפשר דשמא יפגע בגרושת אחיו וגרסינן בהאיש מקדש (דף נ״ב) תני רב טביומי לזה חמשה בנים ולזה חמש בנות ואמר אחת מבנותיך מקודשת לאחד מבני כל אחת ואחת צריכה חמשה גיטין מת אחד מהם כל אחת ואחת צריכה ארבעה גיטין וחליצה מאחד מהן, וכיון שהן אסורות לינשא לעולם מחמתו בין להם בין לאחרים כופין אותו ליתן גט. ותדע לך שכן הוא שהרי מי שאין יכול כופין אותו ליתן גט וכל שכן בבאה מחמת טענה ואומרת חפצה אני לינשא שיהיו לי בנים להיוא לי סיוע לעת זקנה ולקברני בשעת מיתה כחוטרא לידא ומרא לקבורה. וגרסינן פרק מצות חליצה (יבמות דף ק״ו) כההוא יבם דאתא לקמיה דרבי חייא והטעהו ואמר ליה חלוץ לה ובכך אתה כונסה לבתר דחלצה אמר ליה השתא מיהא מיפסלא לך זיל חלוץ לה חליצה מעליא כי היכי דתשתרי לעלמא. אבל אם הבנות גדולות ויש עדים שעשו הבנים את אביהם שליח ונתן הוא קדושין לזו בשם פלוני בנו ולזו בשם פלוני בנו או שהן קטנות או נערות ונתן קדושין ליד האב או לבנות ברשות האב שתהא מקודשת זו לזה וזו לזה הרי אלו מקודשת. ובלבד אם קדשן בעדים שאילו שלא בעדים אפילו שניהם מודים אינה מקודשת, אבל אם נתן ליד האם בין גדולות בין קטנות אין אחת מהן מקודשת שאין הבת מתקדשת על ידי האם אלא אם היא גדולה ועשתה האם שליח לקבל קדושיה. הנה הרחבתי לך הדברים ומהן תראו וכן תעשו: