תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קכד

שאלה מנהג הנשים השוכנות בארצות הערביים שצובטות ידיהן בצבע הקרוי שנדיר״ה וכיוצא בזה, צבע זה חוצץ בטבילה או לא, לפי שראיתי קצת אנשים מגדולי הארץ הבאים כאן מחמירין בדבר ואמרו שחכמי ארצם מחמירים בדבר, ואני תמה כי אדרבא יראה במשנת מקואות שהוא מותר דתנן *דם חוצץ ואם טבח הוא אין חוצץ רבב חוצץ ואם מוכר רבב הוא אין חוצץ, צריך אני לעמוד על דעתך אע״פ שנתפשט המנהג להתיר ואין בידינו כח לעקור:

תשובה יפה אמרתם שאין זה חוצץ וכן כתבתי אני בהלכות נדה שחברתי וכלשון זה כתבתיה שם נשים שצובעות שערותן לנוי מסתברא שאין חוצץ דנוי הוא להם ואינם מקפידות להסירו לעולם אדרבה חוזרות ומחדשות אותו תמיד לנוי, ואע״פ שצבע זה פושט בכל השער ורובו אע״פ שאין מקפיד עליו חוצץ כאן מקפדת ורוצה להיותו שם והרי הוא כאילו הוא מגופו של שער למה הדבר דומה לבגד צבוע שאין הצבע כדבר נוסף וחוצץ אלא כעיקרו של בגד ואין חוצץ שהרי מצינו טבילה לפרוכת אע״פ שיש בה תכלת וארגמן ותולעת שני. ועוד יראה שאין ממשו בשער ועל הידים אלא מראיתו של צבע ולפיכך אין חוצץ ואין דומה לכתב שחוצץ שממשו של דיו בכתב וכן הנשים שמלאכתן לצבוע יראה לי שאין אותו צבע שעל ידיהן חוצץ מן הטעם הזה שאין ממשו של צבע אלא מראיתו של צבע ועוד שמלאכתה בכך אינה מקפדת למה הדבר דומה לדם שעל בגדיו של טבח ורבב של מוכרי רבב שאין חוצץ, וכאותו שאמר רבא בסוף פ׳ דם חטאת (זבחים דף צ״ח:) דם על בגדו חוצץ ואם טבח הוא אין חוצץ רבב על בגדו חוצץ ואם מוכר רבב הוא אינו חוצץ דלאו כל דבר שמקפיד עליו זה חוצץ בכל אדם אלא כל אחד ואחד לפי מה שהוא אדם וכדרך שחלקו בין אנשים לנשים בבית השחי ובית סתרים דבנשים חוצץ ובאנשים אין חוצץ ובנשים עצמן חלקו בין פנויה לנשואה, ע״כ כתבתי בהלכות נדה, וזכיתי שדנתי בזה לפני מורי הרב הגדול ר׳ משה בר׳ נחמן והודה לדברי הלכה למעשה: