תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן קכב

שאלה גט הנכתב בכתב שאין אשורי כגון הכתב שאנו קורין משיט״א אם הוא כשר:

תשובה איברא גט מעליא הוא וכשר דלא בעינן כתב אשורי אלא בכל לשון כשר ואע״ג דכתיב וכתב לאו למימרא שיצטרך כתב אשורי אלא כל כתב במשמע ולא בא למעט אלא שאינה מתגרשת בכסף כדאיתא פ״ק דקדושין (דף ה׳) ואע״ג דפסלינן בגמ׳ חק תוכות והמטיף וכיוצא בהן כדאיתא בירושלמי היינו משום דבעינן שיהא כותב כדרך הכותבים ובהדיא תניא בתוספתא גט שכתבו בה׳ לשונות וחתמו עליו העדים בה׳ לשונות כשר כך היא גירסת הספרים, אבל הרמב״ם ז״ל והראב״ד פירשו פשטה של תוספתא שלא אמר אלא בנכתב בלשונות שונות וחתום בעדים שונים, ומתניתין דערכאות לכאורה הכי משמע דקמכשר רבי שמעון אפילו גיטי נשים העולים בעש״ג ואע״ג דע״י ישראל הם כותבים אותו סתמא דמלתא כיון דבערכאות הן נכתבו וחתומים בו עדים כותים בכתב הניכר לערכי ולחתומים בו הן מכתיבו ואפ״ה מכשיר ר״ש. ועוד דהא רבי מאיר ורבי יהודה דס״ל מאי כתב וחתם נמצאת מצריך אף חתום עדים בכתב אשורי ואפילו לרבי אליעזר נמי הא מודה במזוייף מתוכו כדבעי חתימה לשמה כשעדים חתומים בו כדאיתא בשמעתא קמייתא דגיטין ואנן בהדיא תנן אע״פ שחותמיהן כותים כשרים חוץ מגיטי נשים ור״ש אומר אף אלו כשרים ואקשינן עלה בגמ׳ והא לאו בני כריתות נינהו א״ר זירא ירד ר״ש לשיטתו של רבי אליעזר וכו׳ והא א״ר אבא מודה רבי אליעזר במזוייף מתוכו שהוא פסול משום דזמנין דאתי למסמך עלייהו, ובודאי הנכרים החתומים בו אינם חותמים בכתב אשורי אלא בכתב שלהם ואם איתא היכי גזרינן דלמא אתי למסמך עלייהו בשמות שאינן מובהקים והלא אפילו חותמיהם ישראלים וכענין זה הגט פסול וא״נ משום ספר שאנו סומכים עליהן אלא ע״י עדי מסירה, ועוד מהיכא תיתי שיהא צריך כתב אשורי אי משום ספר ההוא לספירת דברים הוא דאתא א״נ לספר כורתה ואין ד״א כורתה, ועוד דאפילו בס״ת ושאר ספרים מכשרי רבנן בכל לשון ואפילו רשב״ג שלא הכשיר בהן אלא כתב יוני היינו דוקא בספרי הקדש משום דמעטינהו רחמנא משום דכתיב יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם אבל בעלמא לא אשכחן לרשב״ג דפסיל, ומגילה דבעינן שתהא כתובה אשורית משום דכתיב בה ככתבם וכלשונם ולכ״ע, אבל גט בכל כתב כשר דוכתב כל כתיבה במשמע. ועוד דבהדיא תנן גט שכתבו עברית ועדיו יונית יונית ועדיו עברית כשר ועברית נמי דקתני אפשר דעברית ממש קאמר כלומר כתב לבונאה, ואע״ג דלגבי ספר לא מתכשר לרשב״ג וכדתנן (ידים פ״ד מ״ה) מקרא שכתבו תרגום ותרגום שכתבו מקרא וכתב עברי אין מטמא הידים ואפ״ה תנן הכי לגבי גיטין שהוא כשר: