תשובות הרשב"א מיוחס להרמב"ן ק

שאלה שטר שנמצא גרר בין שיטה לשיטה א״נ מאחוריו, חוששין שמא שובר היה כתוב בו וגררו, או לא:

תשובה נראה ודאי שאין חוששין בו לכלום ולא מרעין ליה לשטריה בחשש כזה לפי שהשטר מוחזק הוא ביד המלוה וכאילו הממון הכתוב בו הוחזק בידו כדמשמע בההיא דשבועות הדיינין דסיטראי נינהו דאסיקנא דכי פרעי בין דידיה לדידיה א״נ באפי סהדי ולא אידכר ליה פירעון י״ל לא לפירעון אלא במתנה, ואע״ג דקי״ל דמגו לאפוקי לא אמרינן וטעמא דמילתא משום דשטרא מוחזק הוא וכאילו ממון הכתוב בו מוחזק ביד המלוה ואוקומי ממונא הוא:

ונ״ל דזו היתה סברתו של רמי בר חמא בפרק הכותב (דף ס״ו:) גבי הפוגמת כתובה דקאמר שבועה דאורייתא דקטעין לה מאתים וקא מודה ליה במנה, וקשיא לי היכי אפשר דטעי רמי בר חמא דהא מתניתא היא כל הנשבעין שבתורה נשבעים ולא משלמין וכדאקשי ליה רבא. ועוד דלישנא דקאמר דקא טעין במאתים וקא מודה ליה במנה נמי קשיא דאדרבה איהי היא דקא טענה ותבעה (מאתים) ואיהי מודה ליה במנה, אלא דטעמא דרמי בר חמא משום דמוחזקת היא ובעל דאתי לאורועי שטרא חשבינן ליה כמוציא ותובע ואיהי כמודה במקצת ממה שהוחזקה, וכאילו טען הוא ששטר פרוע של מאתים יש לי בידך ואיהי קא מודה שטר פרוע של מנה וכיון שכן הטילו שבועה כעין דאורייתא ולאו דאורייתא ממש, והכי איתא בירושלמי דגרסינן התם א״ל זעירא וכולהון כעין שבועת התורה ירדה להן כתובה אשה הוחזקה בידה לגבות כמי שגבת ממש והוא בא כתובע שטר של מאתים פרוע והיא אומרת מנה. ולא כמי שגבחה ממש קאמר דליכא למימר דשבקי ב״ה ועבדי כב״ש אלא כדאמרן וזוהי דקאמר רמי בר חמא, אלא דרבא טעי בה וסבר דשבועה דאורייתא ממש קאמר והא דאמר סבר רמי בר חמא למימר משום דרבא טעי בה ולמאי דשמעינן מינה דרבא לא קיימא הא דרמי בר חמא, אבל לדעתיה דרמי ב״ח ודאי קיימא וה״נ טובא איכא סבר וסברוה בב״ב (ב׳) ובנדרים (י״א) דקיימי, וכיון שכן כל שהשטר מקויים מוחזק ביד מלוה הוא ובכדי לא מרעינן ליה ולא מפקינן ליה מחזקתיה ודבר תורה לא מרע ליה כלל אלא מדרבנן. וכ״ש גרר דלא ידעינן אי תברא היה כתיב בה או מוחא הוה דלא מרעינן ליה לשטרא כלל, ולא דמי למחק שבכתב דצריך קיום דחיישינן ליה א״נ לשטר דיכול להזדייף משום דהתם לאו שטר מעליא הוא דאימור זיופי זייף אבל הכא דשטרא מעליא מאן דמפיק ליה מחזקתיה עליו הראיה. ובהדיא כתוב בתוספתא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו פסול שלא מגופו כשר ואם איתא ליחוש אפילו בשלא מגופו דילמא תנאה הוה ביה לרעתיה ומחקיה וכתב ביה האי וכענין שאמרו במקושר וליחוש דילמא מתרמיא רעותא בשיטה אחרונה וגייז לה לשיטה אלא ש״מ שלא אמרו במחק פסול לפסול על ידו כל השטר אלא לפסול מקום המחק לבדו ולומר שאין למדין ממנו. ועוד דאיבעיא לן (גיטין כ׳) גבי הרי גיטך ע״מ שתחזירי לי את הנייר בין שיטה לשיטה מהו ואקשינן ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים ואוקימנא במעורה ואם איתא אפילו במעורה ליפסיל דכי מפקא ליה חיישינן דילמא תנאה הוה רמי ביה לרעותיה וגזיתיה. וא״ת התם לא חיישינן אלא למאי דמיפסיל ביה השתא דהיינו משום שנים ושלשה ספרים דמעתה אין ראוי לגרש בו כיון שהוא משייר הנייר שבין השיטין אבל למחק לא חיישינן דהא יהביה קמן ולית ביה תנאה וראוי לגרשה בו עכשיו. ולא היא דהא מחק מגופו אי לאו מקויים מיפסל פסיל ליה לגיטא ואע״ג דיהביה קמן וקרעתיה מיד וטעמא משום שבגט יש בו פסול מצד עצמו לכשתשהה אותו והא נמי אילו השהתה אותו פסול אלא א״כ תדחיק דאיבעיא ליה לרבי אלעזר וכשסמכו לה בעדי מסירה דהוי ככתבו על נייר מחוק ועוד דאמר (ב״ב קס״ז) ההוא שטרא דהוה כתיב ביה תלתא בפרדיסא גזייה לגגיה דבי״ת ושוויים ופרדיסא אתא לקמיה דאביי אמר האי דמרחק כולי האי זיופי זייף כפתיה ואודי. ואם איתא למה לי למכפייה הא כיון דאיתא ביה מחק ליחוש מנפשיה דילמא בפרדיסא הוה כתיב ביה אלמא כוון דבמאי דכתיב בשטר ממש לית ביה מחק למחק שבין אות לאות ובין שיטה לשיטה לא חיישינן אלא אם תדחוק דלא הוה מחק ניכר בו. ועוד דאם איתא נמצאת אומר שאין כותבין שטרות אלא על הגויל הא בקלף גרור פסול משום חשש שובר. ואי קשיא הא דאמר פרק השואל (דף ק״נ) המשכיר בית לחבירו לעשר שנים ואמר ליה נקיטת אגרא דחמש שנין אמר רב נחמן נאמן, ואקשינן עליה אלו אוזפיה מאה זוזי בשכירא ואמר פרעתיך פלגא ה״נ דמהימן ופרקינן התם לגוביינא קאי אם איתא דפרעיה ה״ל למכתב אגביה א״נ למכתב עליה תברא, כך היא הגיר׳ ברוב ספרים ובהלכות הרי״ף ז״ל, ומדקאמר א״נ למכתב עליה תברא הא למכתב אגביה דקאמר אגביה ממש קאמר, ואם איתא דאי מחיק ליה לא מפסיל שטרא כי כתב אגביה מאי אהני ליה דלמא מחיק ליה. י״ל דהשתא לא מעייל נפשיה בהכי וה״ק מדנפק שטר בדלא כתיב ע״ג תברא א״נ באנפי נפשיה כי אמר פרענא לא מהימן. ותדע לך דהא דעל גביה ממש ע״כ לא מהני ולא מידי דהא א״ר ירמיה בר אבא אמר רב סמפון היוצא מתחת יד מלוה אע״פ שהוא כתוב בכתב ידו אינו אלא כמשחק ופסול אלא על גביה דקאמר בפנים כלפי הכתב קאמר ולאחר חתום שטרות דבכה״ג הוא דכשר וכדתניא סמפון היוצא לאחר חתום שטרות כשר דאי לאו דפרעיה לא הוה מרע לשטריה וההוא ודאי אי בעי גייז אלא לאו פירושו כדאמרן ומקצת ספרים יש דגרסי הו״ל למקרעיה או למכתב אגביה תברא. ואי קשה עוד הא דאסיקנא פרק גט פשוט דמקושר עדיו מאחוריו ועדיו כולן בשיטה אחת כלומר כנגד שיטה אחרונה שבשטר ואם איתא דמחק שאחורי הכתב לא מרע ליה לשטרא ליחוש דילמא מחיק מאי דכתיב מגואי וכתיב מאי דבעי מאבראי ועדים חתומים למטה, הא ליתא דהתם טאיט ליה מאבראי היא דאי מחיק ליה לטיוטא ה״ל הוא על המחק ועדיו על הנייר ופסול וכזה פירשו רבותינו ואע״ג דאמרינן התם הרחיק מן הכתב פסול ואע״ג דטאיט ליה משום דאמרינן דילמא עדים אטיוטא הוא דחתימי, התם הוא דוקא בפשוט דכיון שעדיו עליו וכתובין מתוכו אם טיוטא מפסיק בין שטרא לסהדי אמרינן סהדי אטיוטא הוא דחתימי אבל במקושר כיון שאינם מעידים אלא על שכתוב מאבראי לטיוטא שבאותו צד שהעדים חתומים בו לא חיישינן. ואם תאמר אם כן כי אקשי התם וליחוש דילמא כתיב מאי דבעי ואצטריך לשנויי מי סברת עדים כסדרן חתימי לא עדים מלמטה למעלה חתימי אמאי אצטריך לשנויי הכי לוקמיה כדטאיט ליה לגליון שבסוף ואע״ג דבעי לשיורי גליון כדי לכתוב בו אשרת וכדתניא בתוספתא דשביעית פרוסבול המקושר עדיו מאחוריו ודיינים חותמים מתוכו, מכל מקום יכול הוא לטייט קצת מן הגליון סמוך לסוף השטר כדי שלא יוכל להזדייף ולהוסיף שטר ויניח שאר הגליון בלא טיוטא כדי לכתוב האשרתא כדאמרינן דייני אטיוטא לא חתימי, י״ל דאין ה״נ אלא דבעי לתרוצי אליבא דמאן דמקשי ליה בעי מאי מקשי ליה דהתם נמי כי אוקמוה כדכתב ראובן בן פלוני ויעקב עד מתתאי, ואקשינן אכתי דלמא גייז ליה לראובן בן וקא מתכשר ביעקב עד ופריק דלא כתיב ביה עד, וה״ה דה״מ לשנויי דכתב ראובן בן עלאי ויעקב עד כנגד למטה ממש. ועוד יש לפרש דהתם דאסיקנא כל מקושר שאין עדיו כלין בשיטה אחת היינו פירוש כגון שהן חתומין מלמטה למעלה והם חותמים עד ובראש שיטה הראשונה הוא כותב ראובן ובסוף השטר בשיטה אחרונה הוא כותב יעקב וכן כולן זה תחת זה וכן פי׳ בתוס׳ ותו ליכא למיחש. ומה שהבאת מהוא על הנייר ועדיו על המחק דדחקינן ומוקמינן בדכתב בין סהדא לסהדא ולא אוקמוה בדכתב מאבראי, ראיה היא אלא אי משום הא איכא למימר דמשום דחדא מינייהו נקט וניחא ליה בהא משום דכל היכא דמצי לאוקומי דכתב מגואי לא בעי לאוקומי דכתב מאבראי. אבל אידך ראיה דאתמר מפלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי במי שפרע מקצת חובו נראית לכאורה ראיה אלא שאף היא אינה ראיה דאיכא למימר דלרבי יהודה אף בין שיטה לשיטה לא כתבינן שובר משום שובר דעלמא ובודאי הכי הוא דאי לא כתבינן שובר אף במקום דאיכא למיחש לעכברים לא כתבינן משום שובר דעלמא, ויש לי ללמוד עליה מדתנן ר״פ אע״פ (כתובות דף נ״ד:) אם רצה כותב לה מאתים והיא כותבת התקבלתי ממך מנה ואקשינן עלה בגמרא למימרא דסבר רבי יהודה כותבין שובר והתנן מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר, וקשיא לי מאי קושיא דהא רבי יהודה בדיני כפייה מודה דאי לא בעי ליה למשקל תברא לא כייפינן ליה הא בעי למיפרע ולמשקל לישקול וליפרע ומה בכך והא מלתא היא דקעבדא איהי בהדיה ואיהו מינח ניחא ליה בכתיבת שובר דלא סגי ליה בלאו הכי, וניחא לי דהתם הו״א מדקמתקן להו רבי יהודה הכי אלמא ס״ל כותבין שובר דאי לאו הכי מתקן מלתא דאתיא לידי תקלה בעלמא. ופריק רבי ירמיה כששוברתה מתוכה ואביי אמר אפילו תימא בשאין שוברתה מתוכה והכא שאני דמלתא בעלמא הוא דקעבדא בהדיה ואמר אביי לא אמר כר׳ ירמיה כששוברתה מתוכה לא קתני רבי ירמיה לא אמר כאביי גזירה שובר דהכא אטו שובר דעלמא, אלמא כל מאן דסבר אין כותבין שובר מסבר סבר נמי דאפי׳ היכא דליכא למיחש אעכברים לא כתבינן גזירה אטו שובר דעלמא, ואביי נמי אית ליה האי גזירה אלא דקסבר דבשובר דהכא ליכא למיגזר דכ״ע ידעי דמלתא היא דעבדא ולא גמרינן בעלמא, מעתה אין כאן ראיה מההיא דרבי יהודה לנדון שלפנינו כדאמרן, ואם באנו להוכיח מכמות זה שהביא מר היה אפשר להוכיח מהא דאמר שלהי הכותב (כתובות דף פ״ט:) אמר ליה רב נחמן לרב הונא לרב דאמר הוציאה גט גובה עיקר ליחוש דילמא מפקא גיטא בהאי בי דינא והדרא ומפקא בבי דינא אחרינא וכ״ת דמרעינן ליה וכו׳ ודחקינן ומוקמינן דקרעינן ליה וכתבינן לה עלה גיטא דנן דקרענוהי לא משום דגיטא פסולא הוה אלא משום דלא תהדר ותגבי ביה זמנא אחריתי, ואם איתא למ״ל למקרעיה אי משום פרעון לכתוב תברא ביני שיטי א״נ אגביה אלא דאיכא למימר בהא נמי כדאמרן משום דרב כר׳ יהודה ס״ל בעלמא דאין כותבין שובר. ומ״מ אע״פ שמעיקר הדין אין אני רואה לחוש לשובר זה אעפ״כ יש לאיים על בעל השטר מאחר שהורגלו לכתוב שם שובר בין השטרות דרגלים לדבר ולא גרע מוי״ו דדחיקא טובא דאכפייה ואודי ומוי״ו רחיקא דופרדיסא (ב״ב קס״ז):