תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תפד

מעשה שמת הבעל בחיי אשתו ועד שלא נשבעת על כתובתה מתה ובאו יורשין להוציא כתובתה מיורשי הבעל והנדוניא שהביאה מבית אביה ששמו אותה בכתובתה ויש מרבותי שהיו אומרים אין אדם מוריש שבועה לבניו ולא שקלי מידי כדפר"ח פ' כל הנשבעין (שבועות ד' מח.) אבל בה"ג פוסק דיחלקו מדאמר (שם.) האי דיינא דעבד כר' אליעזר עבד מכלל דמספקא להו אי הלכה כרב ושמואל או לאו וגם רב נחמן עבד עובדא דיחלקו (שם.) ואע"ג דהא ט צ"ל דרב. לרב נחמן בזמן ששניהם חשודים הא מדמינן להו להדדי ולא שנא ואני אומר דלדברי כולן נדוניא שהביאה מבית אביה נוטלין יורשין שלא בשבועה דאמר בריש אע"פ (כתובות ד' נ"ה.) מיטלטלי ואיתנייהו בעינייהו וכו' ומסיק דאפי' ליתנייהו נוטלין בלא שבועה פר"ח. ואפס רש"י זצ"ל פי' י צ"ל חייב רק שבועה דרבנן לא כו'. ליחד לה משמע אבל לא יחד לה דוקא בשבועה ונראין דברי ר"ח. (העתק):