תשובות מהר"ם, דפוס לבוב תנד

ראיתי בהלכות גדולות שאם הוציאו בני מלוה שטר על הלוה וטען דפרוע הוא דאינן יכולין ש בכ"י להשבע וט"ס. לישבע וליטול דאין אדם מוריש שבועה לבניו ואביהם היה חייב לישבע בפ' ת צ"ל שבועת הדיינין דף מ"א. מרובה דאמר א צ"ל רב פפא האי מא' דאפיק שטרא על חברי' וכו' ולא נהירא דהא רב ושמואל דאמרי (שם ד' מח.) אין אדם מוריש שבועה לבניו דוקא כשמת לוה בחיי מלוה אבל מת מלוה בחיי לוה יורשין נשבעין שבועת יורשין ונוטלין אפי' מי היתומים וכ"ש מלוה עצמו והרי זה יכול לומר דאכתי לא היתה שבועה דרב פפא גופיה אמר בפ' כל הנשבעין (שבועות מח:) האי שטרא דיתמי לא מיקרע קרעינן לי' וכו' ופי' הקונט' כגון שמת לוה בחיי מלוה ומשמע אבל אם מת מלוה בחיי לוה אפי' רב ושמואל מודו דנשבעין. והמבין יבין. אבל מיהא ליכא למישמע דאמר הבו דלא להוסיף עלה דאמר רב פפא (שם.) הפוגם שטרו ומת יורשין נשבעין שבועת יורשי וכן פר"ת דלא קיי"ל כרב ושמואל אלא דוקא ביתומים מן היתומים אבל מלוה עצמו נשבעין שלא פקדנו אבא: