תשובות מהר"ם, דפוס לבוב קיח

אשר שאלת על עסק אשה אחת שהיתה חולה וכשתקף עליה החולי התחילה מיללת בקולה שלא זכתה להאריך ימים עם בעלה והשיב לה בעלה תני לי אמונתך לידור בהרמת ימין שלא תינשאי לבעל אחר מותי וגם אני אדור לך כן שלא לישא אשה אחרת אחר מותך ונדרה כן ונתרפאת ואח"כ נפטר בעלה והלך לעולמו והאשה תוהא כי יש לה קופצים:

תשובה נראה בעיני אפי' למה שכתב ר"י בשם ר"ת דתקיעת כף חמורה משבועה ולית לה התרה האמת איתתא שריא ו צ"ל להנשא. ולא מיבעי אי בשעת תקיעת כף עדיין לא קיים פרו ורבו שלא היה לו בן ובת ז צ"ל דנדרו. דנדרה שתקע לה כפו לית בי' מששא דאין נדרו חל עליו לעבור עשה דאורייתא דפרו ורבו שאם תמות אשתו יבטל ולא יקיים פריה ורביה עשה דאורייתא אלא אפי' קיים עשה דאורייתא שהיה לו בן ובת בשעת תקיעת הכף אפ"ה לא חל נדרו עליה דלא אתי נדרא ועקר לעשה דתנן בפ' הבא על יבמתו (יבמות דף ס"א:) לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא א"כ יש לו בנים מפריה ורביה יבטל מאשה לא יבטל מסייע לי' לרב נחמן דאמר אע"פ שיש לו לאדם כמה בנים אסור לו לעמוד בלא אשה ובדאיכא דאמרי מסקינן אין לו בנים נושא אשה בת בנים יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים והכי פסיק בפר"ח ותני ח צ"ל ר' יהושע. ריב"ל אומר נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו אין לו בנים בילדותו יהיו לו בנים לזקנותו ואמר רב מתנה הלכה כר' יהושע הילכך לא חייל ט צ"ל נדרא. נדרה דתקיעת כף ועקר לעשה דרבנן דגדולים הן מדברי תורה שהעובר על דברי תורה לוקה מ' והעובר על דברי חכמי' חייב מיתה (ירוש' ברכו' פ"ק) ובפ' האש' רבה (ד' פ"ט:) סבר י צ"ל רב חסדא דרבנן מתנין לעקור דבר מן כו'. חסד' בר מתנין לעקור מן התור' ובפ' (מי שהי' טמא צב.) אמר רבא ערל כ צ"ל הזאה. ואיזמל העמידו חכמים דבריהם במקום כרת ובפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ה:) אוקמי' רב נחמן אמר שמואל כר' מאיר דאמר חכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ואמר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין יוציא והוולד ממזר ובפר"ח פסיק כר' מאיר וה"נ עשו חיזוק לדבריהם דלאו כל כמיני' לתקוע כפו ולעקור דברי חכמים ל צ"ל והואיל. הואיל ולא הוי נדרו נרר נדרה נמי לאו נדר הוא דהא לא תקעה לו כפה אלא ע"מ שיקיים גם הוא נדרו הלכך תקיעת כפה נדר מ בכ"י בטבעות וט"ס בטעות הוה ולא בעי התרה הילכך האי איתתא אפי' לפר"ת ז"ל שריא וגם כי נאמנים עלי דברי ה"ר שמריה משפירא שכתב כי תקיעת כף אין לו דין שבועה אע"פ שכתב ר"י ז"ל בתשובות הבטחות תקיעת כף היה אומר ר"ת נ עי' במרדכי שבועות פ"ג סי' תשנ"ז. שהוא ככריתות ברית והיה נראה להחמיר בו יותר מבנדר ובשבועה והיה דורש מן הפסוק בזה אלה הפר ברית ונתן ידו וכל אלה עושה לא ימלט ההיא לאו תקיעת כף היא אלא עצה היא כמו היד יואב אתך שפי' העצת יואב אתך כמו שפי' מנחם במחברת שלו דהיינו שנתייעץ בפרעה למרוד בנבוכד נצר כדמתרגמינן וכחד על מומי לאשנאה קיים והא אמטי ידיה וכל אילן עבד ולא אישתזב אבל בתקיעת כף שתקע ס צ"ל צדקיהו. חזקיה לנבוכד נצר לא איירי כלל קרא גם בתלמוד לא נמצא בשום ע צ"ל מקום. שתקע לו כפו ולא נהירא כלל לומר שתקיעת כף אין לו התרה דלא עדיף תקיעת פ ליתא בכ"י וט"ס הוא. כף מנשבע באלקי ישראל דההיא דפ"ד נדרים (דף כ"ב.) דאמר ר' צ צ"ל אסי יוסי אין נזקקין לאלקי ישראל ופי' הר"מ אין נזקקין למי שנדר או נשבע באלקי ישראל ופסיק רבא אמר רב נחמן הלכתא נזקקין מעתה כ"ש דנזקקין להתיר תקיעת כף ותו בהשולח (דף ל"ו.) ובבכורות (דף מ"ו.) גבי נודר ועובד אמאי לא מוקי לה בתקיעת כף אם תקיעת כף אין לו התרה ומדלא אשכחנן תקיעת כף מצדקיהו לנבוכדנצר אבל אשכחנן שהשביעו בס"ת בפסיקתא פרשה דברי ירמיהו בשעה שבא נבוכדנצר להגלות אותו גלות ראשונה של יכניה נכמרו רחמיו של נבוכדנצר עליהם ענה ואמר להם יש לכם מזרעו של יכניה ואמליכו עליכם ושם היה ק צ"ל מתני' מתתיה בן יאשיהו א"ל זהו מזרעו של יכניה ענה נבוכדנצר וא"ל מה שמך א"ל מעתה יהא צדקיהו חשב ר צ"ל מתני' צדקיהו הרי שמי מוסב צדקיהו שיעמדו ממני ר צ"ל מתני' ? צדקיהו ולא היה יודע שבימיו ש צ"ל הקב"ה הק' מצדיק עליו את הדין על בית המקדש ששרף באש המליכו נבוכדנצר על ירושלים א"ל תשבע לי שלא תמרוד בי א"ל צדקיהו הרי אני נשבע ת בהכ"י כנשבעתי וט"ס בנשמתי א"ל נבוכדנצר איני משביעך אלא בתורה שנתנה מהר סיני מה עשה נבוכדנצר הביא ס"ת והניח בין ברכיו של צדקיהו והשביעו שלא ימרוד בו ולא הספיק לבא נבוכדנצר אל ארצו עד שמרד בו ע"כ א צ"ל ומצאתי שכתב בערוך בערך כו' שכתב בערך שבע בשם רב שר שלום גאון שאמר בשם רב יהודאי גאון הנשבע בעשרת הדברות אין לו התרה עולמית ב צ"ל וליתא. דהכא אמר שהשביעו בס"ת ואמר בנדרים בפ' ר' אליעזר (נדרים ד' ס"ה.) דאשכחיה צדקיהו לנבוכדנצר דהוה ג צ"ל אכיל. ארנבא ד צ"ל חייא: א"ל נבוכדנצר לצדקיהו אישתבע לי דלא מגלית עלי דלא תחזל מילתא אישתבע ליה לסוף הוה מצטער צדקיהו בגופי' ואיתשל אשבועתי' והשתא אפי' אם תמצי לומר דההוא שבועה לא הוי בס"ת אפ"ה ק"ו הוא דהשתא אשבועה בלא ס"ת לא רצה לעבור בלא שאלה כ"ש אשבועה בס"ת שלא עבר בלא שאלה אלא ש"מ ששבועה בס"ת יש לה התרה ושאלה ולא כדברי הערוך. ויש לי ללמוד ה צ"ל מדבריו. מדבריהם שכתב שלא רצה לעבור על השבועה כ"א בשאלה והיתר ואם עשה לו תקיעת כף ותקיעת כף אין לו היתר הרי ע"כ עבר על תקיעת כף דחמירא וא"כ מה הוכיח ש"מ שלא היה שם תקיעת כף ואפילו אם תימצי לומר שהיתה הרי ע"כ יש לה היתר הלכך נראה בעיני שהאשה הזאת אינה צריכה היתר ו צ"ל להנשא. והבטחת כף נראה בעיני שיש לה שאלה והיתר מ"מ טוב בעיני שיתירו לזאת האשה כי כן כתב ז צ"ל דנדרו. ריב"ש ז"ל דאפילו לדברי ר"ת ז"ל אם יש מכשול רב או חסרון הרבה ע"י תקיעת כף שיש להתיר אף לדברי ר"ת והא דאייתינן עלה יש לחוש למכשול רב ואע"ג דבנות ישראל צנועות הן ולא חשידי מ"מ הרי אמרו חכמים (גיטין דף מ"ט:) יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא ויש לחוש על כבוד בנות ישראל הילכך לרווחא דמילתא יתירו לה. ועניכם החיים והשלום יצחק בר' משה נב"ה: