תשובות הרא"ם חלק א ג

תשובה א

ע"ד מחזיק כפר אחד שרצה לישא מניקת אלמנה תוך כ"ד חודש ושלחנו להזהירו והודיענו לו חומר איסורו דמנדין אותו. והנה קודם שבת העבר הגיע לידי איגרת היות חכם אחד רוצה להתיר וגיבב כמה סניפין מדברי האחרונים מלבד מה שהוסיף מדעתו ועשה יסוד נופל ובנה בנין רעוע וטוח טפל להתירה אחר נתינת בנה למינקת ג' חדשים ואחר ט"ו חודש למיתת בעלה וראיתי הטעמים שסמך עליהם א' על הפני יהושע לאחר ט"ו חודש ב' על השבות יעקב אחרי שהוא תועלת יתומים שהיא אחות המתה ומרחמת על הבני' יותר שלישי הוסיף מדעתו ונשא קל וחומר בעצמו אם תועלת יתומים דוחה אבילות יום ראשון דאורייתא כמבואר ברי"ף במועד קטן פרק אלו מגלחין קל וחומר לאיסור מינקת דרבנן עכ"ל ובפתחתי עמדתי מרעיד דלדבריו מותר לעבור על כל איסורי דרבנן לתועלת יתומים מקל וחומר הנ"ל ופשוט דמותר לחלל יו"ט שני בשביל תועלת יתומים דהרי למאן דאמר אבילות יום ראשון דאורייתא דוחה י"ט שני דרבנן ואפילו י"ט שני של ר"ה לדעת מקצת הפוסקים קל וחומר שתדחה מפני תועלת יתומים שדוחה אבילות יום ראשון וכן נוכל למילף במה מצינו שיהי' כל איסור דאורייתא נדחה מפני תועלת יתומים כמו שדוחה אבילות דאורייתא. ועוד לדבריו גם מי שאין לו מי שישמשנו איתנהו לכל הני מילי שדוחה איסורי דרבנן ודאורייתא דהרי הירושלמי שהביאו הרי"ף מדין ל"ה בדאין לו מי שישמשנו ומי שיש לו בנים קטנים וכן מבואר בש"ע סי' שצ"ג ואני תמה איך נעלם ממנו דברי הר"ן במקומו ודברי התוס' ביבמות וכתובות ומ"ק ודברי הרשב"א בכתובות ומ"ק ודברי הרא"ש במ"ק וביבמות פרק החולץ וכן מבואר בש"ע דלאלתר לאו דווקא ויש שפרשו תוך ז' ויש שפרשו תוך ל' יום וכן פירש הכ"מ דברי הרמב"ם שכתב ביש לו בנים נושא מיד היינו תוך ז' וכן מוכרח מלשון הרמב"ם גופא דלהתיר אירוסין כתב בהדיא אפילו ביום המיתה ובאין לו מי שישמשנו או בנים קטנים כתב סתם ואף לפי מה שרצו התוס' לפרש בפרק החולץ דמשמע לאלתר דווקא כוונתם תוך ז' ועוד אפילו היה כוונתם לאלתר יום ראשון אין ראי' דאינהו ס"ל דליכא שום אבילות דאורייתא ועוד דכבר פירש הרא"ש דכנסה היינו שידוכין בעלמא אבל לומר למאן דס"ל אבילות דאורייתא מותר מפני שהוא תועלת יתומים ישתקע הדבר ולא עלה ולא יעלה על לב אדם מעולם והרי לא התירו ביאה כל ז' מפני מצות פ"ו שהיא דאורייתא ובמתה אשתו כל למ"ד אסור והעמידו דבריהם במקום מצוה דאורייתא ואיך יתירו למי שאין לו מי שישמשנו או לתועלת הבנים אבילות יום ראשון דאורייתא וכל הפוסקים שוים לאסור לכנוס כל ז' אע"פ שלכ"ע הוא דרבנן וכמה דחק עצמו הר"ן ריש כתובות במה שנוהג תחלה ז' ימי המשתה ואינו נוהג אבילות יום ראשון ותירץ דב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה משא"כ לישא לכתחלה בקום ועשה ועוד איך יעלה על לב מי שיש לו מוח בקדקדו לומר דמעשה דיוסף הכהן וי"ט הי' ביום מיתה וקבורה אף למאן דאמר אבילות דאורייתא הרי אף לדעת הסוברים דיום ראשון דאורייתא מודה דאינו תופס לילו כמ"ש הרי"ף בברכות והנה בוודאי לא הי' הכניסה בבית הקברות דוודאי לא היה החופה והיחוד על הקברות רק אחר שבא לביתו כנסה ומדוע לא נימא שכנסה לערב דאז הוא מדרבנן. ועוד איך אפשר שכנסה מבעוד יום אף שהוא דאורייתא וכי לא יכול יוסף להתאפק עד הלילה שיהי' איסור דרבנן וכי בשביל שתי שעות או שלש שעות נתיר לו איסור דאורייתא וכי מעולם לא הלכה אשתו לשוק והניחה בניה בביתה ב' או ג' שעות ואפי' אם נימא כדעת הריצב"א דמעשה דיוסף הכהן הי' בע"פ ונימא דלמאן דס"ל אבילות יום ראשון דאורייתא אפי' לענין נשואין אסור עד הערב ואין הרגל מבטל עד הלילה אכתי הי' לו להמתין עד הערב דנשואין בלא סעודה בי"ט דרבנן כמ"ש מוהרש"א בכתובות דף מ"ז וכן הסכים הא"ר בא"ח סי' תקמ"ב ואף אם נעלם ממנו כל זה אני מתפלא הפלא ופלא מי הגיד לו ואיך ראה דנשואין בלא בעולה וסעודה הוא דאורייתא והדבר ברור דאף למאן דס"ל אבילות דאורייתא ליום ראשון היינו דווקא תשמיש דיש לו רמז בדברי קבלה אבל נשואין לחוד הדבר ברור שהוא דרבנן שאין לו רמז בדבר קבלה לכן הרמב"ם כשמנה י"א דברים שהם מן התורה לא מנה רק תשמיש והביא על כל אחד רמז מדברי קבלה אבל נשואין לחוד אין לו שום רמז בדברי קבלה והרואה יראה מסידור לשון הרמב"ם שכתב דין גילוח שהוא מן התורה וכתב גבי דדמי לי' נטילת צפרנים ובדין תשמיש כתב דדמי לי' דין נשואין ובדין כיבוס כתב דין לבישת לבינים וכדין מלאכה משא ומתן ובדין שאלת שלום הליכה לבית המשתה והנך כולהו דרבנן ואין להם רמז בדברי קבלה וכן יש להוכיח מדברי הרשב"א סי' קנ"ה שהוכיח דאף לשיטת הרי"ף והגאונים דווקא יום מיתה וקבורה הוא דאורייתא אבל יום מיתה לחוד או קבורה לחוד הוא דרבנן דאי סלקא דעתן מיתה לחוד הוא דאורייתא איך התירו בעילת מצוה במת אביו של חתן ואמו של כלה ולא הוקשה לו איך התירו לו תחלה החופה אלא וודאי דחופה לחוד הוא דרבנן ולכך התירו למי שאין לו מי שישמשנו או מי שיש לו