תשובת הגאונים (מהר"ל יעקב בן הרב יצחק הלוי פולק) צט

שאחז ס"ת ערום יהיה נפרע על חטאו מכל מקום יהיה לו שכר על אותה מצוה אבל הטעם הוא כמו שאמרנו כי אין לאדם שום חבור אל ס"ת שבה השכל האלקי העליון וכאשר התחבר אל התורה לקרות בס"ת ואחז אותו ערום בלא מטפחת והרי אין לו חבור ודביקת אל התורה כ"כ ולכך אין לו שכר על אותה מצוה כאשר אחז אותה ערום רק כאשר יש לו חבור לס"ת ע"י מטפחת ואינו אוחז אותה ערום בלא מטפחת ואין לו חבור וקרוב אל התורה ועל ידי המטפחת יש לו קרוב ומזה הטעם אמרו ספרי קדש מטמאין הידיים כאשר ספרי קדש הם מפורשים מן האדם ולפעמים הקרוב מביא לידי חסרון שיניח הס"ת אצל מאכל ויבאו עכברים ויפסידו ספרי קדש ולכך הם מטמאן שיהיה האדם מרוחק מהם כמו שהם מרוחקים מן האדם ולא יניח אותה אצל מאכלו וכן הוא אצל המת ולכך כתיב לנפש לא יטמא כלומר שלא יתחבר לנפש אשר הוא נבדל ממנו ואף באוהל הוא מטמא ואלו כתיב בנפש מת לא יטמא היה משמע זה גרוע וכן כתוב בפסח שני ויהיו אנשים טמאים לנפש האדם וכך שייך לומר כאשר הטומאה הוא בשביל הקרוב לדבר שאין לו קרוב ולכך המת מטמא באוכל בשביל שאין טומאת המת בשביל שיש חסרון במת עצמו רק הקירוב בלבד אצל המת הוא הטומאה וכאשר הוא באוהל המת הרי יש כאן הקירוב ומפני שכאן מדבר מן הכהנים שלא יטמאו והיה משמע זה גנאי למת שהכהנים אל יטמאו לו ולכך כתיב לנפש לא יטמא כלומר הקירוב שגורם הטומאה לפי שקרב אל דבר שנבדל ממנו אבל אצל שאר טומאת שהם מטמאין מפני שנגע בהם לא כתיב כך והתבאר התשובה כי אין נחשב הטומאה חסרון ובפרק השוכר את הפועלים אמר רב כהנא אשתעי לי רב חמא בר