תשובה שלמה - ב קסח

מה שתנאי מהני זה ידעינן מסברא לפי שיטתם, רק דהקושיא היא אמאי לא מהני גם אם מתנה על מה שכתוב בתורה. ותירצו דאם מתנה על מה שכתוב בתורה, כיון דיודע הוא דמצד הדין אי אפשר לקיים זה הרי הוא כמפליגה בדברים. אבל לפי תירוץ התוס' והרא"ש דאדרבה הא דתנאי מהני ילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן, ולולי הך ילפותא הוה אמרינן דאין שום תנאי מהני והא דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל הוא מפני דבאופן זה אין למילף מתנאי בני גד ובני ראובן ואוקמא אסברא דלא מהני תנאי, א"כ יש להבין מה זו סברא דלא מהני תנאי מצד הסברא וצריכים רק לילפותא דיהי' תנאי מהני

והנראה לענ"ד, דהנה זה ברור דבכל קנין צריך להיות הקנין מבורר בשעה שמקנה, וצריך הוא להקנות בכונה ברורה אך אם אינו מקנה בבירור בודאי שאין הקנין חל. וכ"נ גבי קדושין צריכין הקדושין שיהיו בכונה ברורה לשם קידושין. והנה כל תנאי מעכב הבירור בהקנין ובהקידושין, דאם מקנה או מקדש על פי תנאי אין הדבר ברור שהקנין או הקידושין כבר חלין, דהא אפשר דלא יתקיים התנאי ויתבטלו הקנין והקידושין. א"כ התנאי משוה הדבר לאינו ברור. והנה אם אחד מקנה חפץ לחבירו בבירור, ולמחר יתנה תנאי בודאי התנאי אינו כלום. ואפילו אם יתנה תנאי מקודם ואחרי כן מקנה לו בבירור ובהחלט ג"כ התנאי בטל. וא"כ אף אם התנה תנאים הא ברגע שעושה הקנין ע"כ עושה הקנין בבירור ובהחלט, שזולת זה לא יצוייר כל קנין, וכן נמי גבי קידושין כשמקדש ע"כ כונתו בהחלט, שבספק אי אפשר לקדש. וא"כ ממילא נתבטלו כל התנאים, דכיון שכבר חלין הקנינים או הקידושין, איך יבטלם התנאי, כיון דברגע אחד חלין בבירור שוב לא יתבטלו בשום אופן. וזה הוא מצד הסברא. ולפי סברא זאת כתבו התוס' והרא"ש דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן הו"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים, משום דקנין עושה בבירור. וא"כ ממילא נתבטלו התנאים, דאיך תאמר אם לא יתקיים התנאי בטל הקנין, הא עשה אותו מקודם, בהחלט לגמרי, ורק כיון דגזרת הכתוב דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דאפשר להתנות תנאים ממילא חל קנין גם בכה"ג

ואם תאמר אף שחלין הקנינים והקידושין, מ"מ כיון דמתנה הרי הוא מתחרט תוך כדי דיבור והוה חזרה, ומדוע לא יחול התנאי. התשובה בצדה, דבאמת חזרה היתה מועלת אם היה חוזר בו, אך בתנאי אינו חוזר בו מן הקנין דהא חפץ הוא שהקנין יתקיים, רק דהתנה שיתקיים באופן שהתנה, ואם כן כיון דבתחילה עשה קנין בבירור וחפץ הוא שיחול הקנין ואינו חוזר מעצם הקנין אינו יכול לגרוע הקנין ע"י התנאי לעשותו ספק קנין, דאם עתה אינו חל גם אח"כ אינו חל. והא אינו מתחרט מהקנין ע"כ חל תיכף, ואין זה כלל בגדר אין דיבור מבטל מעשה, דאינו חוזר בו מהמעשה, וכיון שעשה מעשה הקנין או הקידושין בבירור שוב אין כח בתנאי לגרעו ולבטלו

וסעד לדברי מצאתי בחידושי הרמב"ן בבא בתרא (דף קכ"ו ע"ב) וא"כ בכל תנאי צריך ילפותא דליחול, וילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן דתנאי מהני וצריך לקיימו, ואם לאו המעשה בטל. אבל בתנאי שמתנה על מה שכתוב בתורה אמרי' דלא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן, ונשאר כמו שהיה מצד הסברא דאינו יכול לבטל המעשה כמו שכתבתי לעיל. כן נלענ"ד בכונת התוס' והרא"ש

ובזה לא תקשי נמי מה שהקשה בפנ"י וז"ל אכתי האיך מתרצא ההיא דנזיר, דנהי דלענין קידושין איכא למימר כיון שמסר לה הקידושין הוי מעשה ולא אתי דבור דתנאי ומבטל המעשה, מה שאין כן לענין נזיר דדיבור ודיבור הוא, ואכתי הדרא קושיא לדוכתא אפילו אם תמצא לומר מתנה על מה שכתוב בתורה לא שייך למילף מתנאי בני גד ובני ראובן, אכתי מהסברא י"ל דלא להוי נזיר כיון דתוך כדי דיבור גמר דבריו ואמר שאינו רוצה להיות נזיר אם יאסר ביין. וק"ל תוך כדי דיבור כדיבור דמי לענין חזרה עכ"ל. ולפי מה שכתבתי לא קשה מהא דתוך כדי דיבור גמר דבריו ואמר שאינו רוצה להיות נזיר אם יאסר ביין, דאפילו אם מתחילה אמר התנאי ע"מ שישתה יין, דלפי סברתו ודאי דהיה מועיל כמו שכתב גם בספר הפלאה שם בכתובות. הא כשמקבל על עצמו נזירות מקבל בבירור כמו שכתבתי לעיל גבי קנין וכיון שקיבל בבירור אין התנאי יכול לגרעו ואף שהוא תוך כדי דיבור, דהא גם בהתנאי אינו חוזר מהנזירות וחפץ הוא שהנזירות תשאר, רק שעתה נתילד לו התנאי ועושה נזירותו ספק וספק אינו חזרה, דהא גם עתה אם שואלים לו אם הוא נזיר או לא, לא ישיב שאינו נזיר דהא חפץ הוא להיות נזיר וקבל עליו להיות נזיר בבירור ואף שמתנה שישתה יין הא כבר חלה עליו הנזירות בכל פרטיה, והתנאי אינו חזרה למימר דחוזר בו תוך כדי דיבור

ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוס' בבא מציעא (דף צ"ד) אימא סיפא כו הכא משמע דלא כפי' הקונטרס דפירש בסוף פרק מי שאחזו (דף ע"ה) דאפילו רבנן דר' מאיר מודו דבעינן תנאי קודם למעשה גבי הא דקאמר שלא אמר רבא משום דהוי מעשה קודם לתנאי עכ"ל. די"ל דבכל תנאים אף לרבנן צריך להיות תנאי קודם למעשה, משום דבכל תנאי הרי הוא מגרע ומחסר את המעשה והתנאי צריך לקיומא קודם למעשה, כמו התם בגיטין (דף ע"ה) על מנת שתחזרי לי את הנייר מגורשת, לפי מה דסליק אדעתי' דעל מנת לאו מעכשיו הוא וכשפי' רש"י התם דהוי לכשתחזרי לי הנייר ליהוי גט, וא"כ המעשה הוא אחר קיום התנאי, ובזה כ"ע ס"ל דצריך שיהא תנאי קודם למעשה, דעיקר התנאי הוא קודם להמעשה, אבל בבא מציעא דמיירי רק בגונא דמתנה על מה שכתוב בתורה, ורק משום דבדבר שבממון תנאו קיים, והיינו כמו שכתוב בשיטה מקובצת בכתובות (דף נ"ו) דהתנאי אינו מגרע ומחסר המעשה, דהמעשה הוא בשלמות, היינו דמדין התורה אין אישות לחצאין וחלו עליו כל החיובים אף דבר שבממון, רק דהתנאי הוא דאח"כ התנה דתמחול לו. דאי אפשר לומר דתמחול לו קודם שיחול עליו החיוב, דהיינו שלא יחולו עליו כלל החיובים שבממון, דזה אי אפשר דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, וכיון שכן לרבנן אין צריך בכה"ג תנאי קודם למעשה, דהתם התנאי הוא לאחר המעשה היינו כשכבר חל עליו המעשה בכל החיובים, התנה דתמחול לו אחרי כן הדבר שבממון: