תשורת ש"י תמב

ממנו במדה ומשקל ולא עשה כן ונמצא אחר כך הפסד. עיין ת' סי' תר"ו

קעד ששה שכרו מכס וטרם שנכתב כתב השכירות מת אחד ואחד מהחמשה בנו ורצה שיכתב השטר על ששה ולא רצו הארבע והיורש ישב על המכס ולסוף שנה חלק הריוח ונתן לכל הארבע חלק ששית ולא ערערו ולסוף שנה השנית רצה גם כן ליתן לכל אחד רק חלק ששית וצווחו שהם רק חמשה שותפים ונידונים על שתי שנים שעברו ועל להבא אי זכה היורש מטעם דשתקו מחלו על שנה ראשונה ומה הדין אם מחלו בפירוש על להבא דהוי דבר שלא בא לעולם

רכג ראובן שותף עם שמעון על רגאל ומסר ראובן כל הרגאל לשמעון על תנאי אם יחזור לעיר זה עד חמשה שנים יחזיר לו שמעון כל הרשות אך באופן שלא ישתתף עם אחר וחזר ראובן תוך זמנו ורוצה ליקח מעות על היתר עיסקא לצורך הרגאל

רנז ראובן ושמעון נתקבלו אצל עכו"ם להשתדל בעסקיו ועשו ביניהם שהעלמות שיעשה כל אחד ואחד יהא לשותפות אחר כך לוה ראובן משמעון בשטר ובזמן פרעון אמר ראובן באו חשבון על העלמות ויש לי אצלך נגד החוב. עוד שם בפלוגתא אי מהני תפיסה כשכנגדו תפיס שטרא

שפא נתן עופת קטנות לחברו לגדלם ואחר כך יחלוקו ונאבדו ואחר כך נמצא נאכלין מן חיה ביער ומנהג המקום שיחלוקו בהנשאר ואין המקבל משלם מה שנאבדו אי אזלינן בתר המנהג

שצד ראובן ושמעון ולוי נשתתפו על שנה אחת בשטר שהקמח שימכרו כל אחד בחנותו לא ימכרו בזול זה מזה והרווחים יטול לוי ששים מכל מאה ורו"ש עשרים עשרים ואחר השנה התנהגו עוד תשע שנים כך אחר כך כלה הקמח מרו"ש ולא רצה לוי עוד בהשותפות ונתייקר השער הרבה והשאלה אם מועיל החזרה על מה שהרוויח לוי כבר או על מה שירוויחו מכאן ולהבא

שצה נכתב בשטר השותפות של הקמח שבהביאם הקמח יטילו פרייז ויחלוקו הריוח לוי יטול ששים למאה ורו"ש עשרים עשרים ואם יתייקר הקמח יטילו שנית פרייז וטען לוי דבפרייז שניה לא היה הכונה לחלוק הריוח רק שלא ימכרו בפחות ורו"ש טוענים דגם זה נתכונו לחלוק הריוח וכמו שכן נהגו כמה שנים עד עתה

שצט חמשה שותפין מחזיקים באנק מסחר ההלואה ובא אחר אצל שלשה מהשותפים שיקחו בנו לשותף בהבאנק ויתן בעדו להבאנק ששה אלפים ז"כ ונתרצו לו שנים בפירוש והשלישי שתק ואמרו השנים שיהא בנו בבאנק קאססורר דהיינו על פיו יהא ההלואה והפרעון ויקח שכר קצוב והביא האב ארבע אלפים ז"כ אחר כך אין השנים רוצים שיטול זה הבן חלק בשוה עמהם בריוח והשלישי מוחה לגמרי ובשטר השותפות של החמשה נכתב שלא יקחו אחר לשותף רק בהסכמת שלשה מהם

תמו ראובן ושמעון שותפין וכתבו שטר שיטול ראובן כך וכך בריוח או בהיזק וכל דין תורת נאמנות לראובן ובשעת חלוקה נפל הכחשה ביניהם כי טוען ראובן שהתנה אחר כך על איזה דברים שיחלוקו באופן אחר ממה שכתבו בשטר

תנה קהל בבית הכנסת אחת שנחלקו ויצאו חציין להתפלל במקום אחר מחמת קטטה ותובעים חצי מהספר תורה ושאר חפצי הקדש או רוב יצאו. עו"ש גא"א בעשוי למכור ובשותפין

תסב יחיד מהקהל היה לו דו"ד עם הקהל והלך ראש הקהל ודן עמו בעיר אחרת ויצא רה"ק חייב ומסרבים הקהל לציית הד"ת וטוענים שלא הלך הרה"ק מדעתם

תסג סכסוכים בין מקבל ונותן מעות להתעסק והמקבל טוען דנתן אשתקד להנותן מה שלא היה מגיע רק מחמת קטטות וחירופין שלא היה יכול לסבול והוי אונס

תקכ ראובן ושמעון נשתתפו בעסק אחד והטילו מעות לכיס ועשו שטרי שותפות וכתבו בהם אם יולד סכסוכים ביניהם יפסקו ביניהם בעלי בתים שאינם יודעים דין תורה ועיין בסימן רי"ש

תקצד ראובן ושמעון בעיר אחת ואמר ראובן לשמעון אתה יש לך מעות אצל לוי בעיר אחרת כתוב לו אגרת שיקנה לך סחורה פלינית במאה ז"כ ומעת שיקנה אותה סחורה ויטעון אותה בספינה תהא באחריותי והן מעכשיו קנוים לי ואתן לך עשרים ז"כ ריוח ונגמר בינם בקנין ושבועה ועשה שמעון כן ושלח לוי הסחורה בספינה ונטבעה בדרך

קלה א שבעה עמדו על המקח ליקח אחר כך באו עוד כ"ט ואמר אחר מהשבעה שותפים להכ"ט אל תקלקלו והניחו אותנו ליקח ותהיו כולכם שותפים רק אנחנו שבעה ניקח חלק גדול מכם ולבטחון נתנו הכ"ט לאחד מהשבעה מאה ז"כ ונגמר המקח להשבעה בעד ר"פ ז"כ איך יחלוק הריוח. ואם היה הפסד מה דינו. ואם אמרו אנחנו ניקח יותר מכם. ואם נתנו המאה ז"כ ליתן בדמי המקח

תרח שנים קנו סחורה ביחד ובשעת הקניה משך אחד מהם המקח אצלו ואחר כך נאבד ממנו

שיד ראובן ושמעון שכרו רגאל בשותפות עם הקהל שיהא לקהל שליש אם ניזל בתר רוב דיעות בהתמנות הנאמן ואיזה חשוב רוב אם רוב מנין ואם רוב בנין וכן בשותפין דעלמא. ועיין סימן רל"ט

תקל ראובן קיבל עליו להעמיד תבן לשר על אופן שיהא לו תעודה משופט שאינו רמאי ובקל היה יכול להשיג זה ואמר לו שמעון מסור לי עסק זה דהיינו לא תביא תעודה ויתן לי השר יותר ובעד זה אתן לך מאה ז"כ וכתב שמעון שטר חוב לראובן ליתן לו המאה ז"כ עד זמן ואם יעבור הזמן ויסרב ליתן יחויב ליתן לו שני מאות ז"כ גם נשתעבד לדון עמו אצל גוים בדיניהם וסיים בשטר מודה אני ח"מ שכל הכתוב בשטר זה מראשו עד סופו קבלתי עלי בחיוב גמור בקאג"ס בב"ד חשוב

רעט ראובן שמע שהוסכם משרי העיר להעמיד בנין ובו חנות ונתן קאפציא ואפערט על שכירות החנות ונודע לשמעון ואמר לראובן אני יכול לשכרו בפחות הרבה והוציא הקאפציא ואפערט שלך ואשכרנו ואתנו לך בריוח כך וכך ועשה ראובן כן ושכרו שמעון אחר כך נשמע שחזרו בהן שרי העיר מלבנות ואחר זה חזרו ובנו ותובע ראובן החנות משמעון. ואי אמר ראובן לשמעון סתם שכור לי החנות ולא נתן לו מעות. ואי נתן שמעון תקיעת כף בחלק עולם הבא לראובן שיחזיר וישכירנו לו