תקפו כהן צא

לומר קים לי כהני. במאי קמיירי אי מיירי מחצה במחצה אמאי אצטריך לקבלת מהר"מ כיון דנתיקו דממונא אזלי' לקולא דנתבע ולא עבדינן כסומכוס דקאמר ממון המוטל בספק חולקין אפי' דתרווייהו שמא לא גרע ספיקא דרבוותא מתיקו דש"ס ואי אמרי' דמאי דקבל ממהר"ם היינו דאפי' דהוי מיעוטא דרבוותא דמצי למימר המוחזק קים לי כהני א"כ מאי ראיה מייתי מההיא דרבה ורב יוסף דהתם הוי מחצה במחצה וענה בדעתי לומר דכיון דבכולה ש"ס הלכה כרבה והכא משום חזקה פסקינן כרב יוסף היכא דקיימו זוזי לוקמי ה"ל כמיעוט לגבי רובא אבל מדברי רשב"ם לא משמע הכי שהרי הוא ז"ל כתב ואף ע"ג דפסקי' הלכה כרב יוסף בשדה כו' מכלל דבכולי ש"ס הלכה כרבה כו' יעויין שם עד כאן לשונו וכן כתב בתשו' מהר"ר אהרן ן' ששון סי' ר"ז דף רי"א ריש ע"ב וז"ל עוד יש להתיישב בדברי הרא"ש ז"ל שהרי נראה מתוך דבריו דאף על פי שהחולקים הם מיעוט נגד רבים נאמר קים לי כמיעוט ועוד שהוא מוכר' דאם אינו אלא בשוים אם כן תיפוק ליה דהוי ספק והוי קולא לנתבע ועוד אני רואה שכן אנו נוהגין עתה שאנו אומרים קים לי כפלוני אף על פי שהוא המיעוט ויש לדקדק דמנ"ל הא הרי התם ברבה ורב יוסף לא היה כ"א מחצה על מחצה וכבר עמד על הקושיא הרב מהר"י ן' לב והתירוץ הנ"ל בזה הוא דכיון שבכל מקום הלכה כרבה לגבי ר"י לבד מקצת הלכות דהלכתא כרב יוסף לגבי דרבה אם כן נמצא שיש כאן רוב הלכות כרבה ומיעוט כרב יוסף ועכ"ז אנו פוסקים ואומרים כן שאף על פי שזאת ההלכה היה מהדין לומר שהוא מהרוב דהלכתא כרבה עכ"ז אנו אומרים שהוא מאותו המיעוט דהלכתא כרב יוסף משום שהוא מוחזק כן נראה לי. ובודאי שזאת היא כוונת הרב הגדול מהר"י ן' לב ועוד כ' הרב ז"ל שם אבל מדברי רשב"ם ז"ל לא משמע הכי כו' והנה הרב ז"ל לא ביאר כוונתו אבל נ"ל שכוונתו ז"ל היא זאת דמדקאמר רשב"ם ז"ל לא קשיא דהא בהך פלוגתא נמי פוסקים כרבה ע"כ משמע דלא ס"ל דהכא הוא מטעם דאזלינן בתר מיעוט' כיון שהוא מוחזק דאם איתא דהוה ס"ל הכי מאי מקשה ומאי מתרץ הרי אע"ג דהוי מיעוטא נקטינן במיעוטא אלא ודאי דמשמע דס"ל ז"ל דלא אזלינן בתר מיעוטא אלא דטעמא דפסקי' הכא כרב יוסף בהא היינו משום דסוף סוף בהא פלוגתא נמי פסקינן כרבה הא לאו הכי לא פסקינן ואע"ג דמאי דקאמר דבהא פלוגתא (נמי פלוגתא) נמי פסקינן כרבה הם דברים סתומים ובלתי מיושבים בטוב מ"מ כוונתו נגלית למעיין באופן שנראה מדברי רשב"ם דלא ס"ל דאזלינן בתר מיעוטא אפילו היכא שהוא מוחזק עד כאן לשוט מהר"א ן' ששון. ולפ"ז נתיישב הא דאצטריך הרא"ש לקבלת מהר"מ רבו ומראיה דפרק חזקת

סי' צד (הרבה קושיות על דברי מהר"מ ן' לב ומהר"א ן' ששון בדעת תשובת הרא"ש סוף כלל א') אבל באמת כל דברי מהר"מ ן' לב ומהר"א ן' ששון אינם שוים לי בזה מלבד הדוחק שנצטרך לומר דהרא"ש הוא נגד הרשב"ם וכמ"ש הם עצמם. ועוד דמאי ראיה מייתי הרא"ש הא י"ל כמ"ש רשב"ם. ועוד דבפרק מי שאחזו דף ע"ד ע"ב אמרינן ההוא גברא דא"ל לאריסיה כ"ע דלו תלת דליותא ואכלי ריבעא את דלי ארבעה ואכול תילת' לסוף אתא מיטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריכא לימא רב יוסף דאמר כרבנן ורבה דאמר כרשב"ג ותיסברא והא קי"ל הלכתא כותיה דרבה ובהא אין הלכה כרשב"ג כו' ואם איתא מאי פריך הא התם מוקמי' בחזקת בעל הקרקע שהוא מוחזק ולא יהיב לאריסיה אלא ריבע' ולכך לא קי"ל כרבה בהא וליכא למימר דגרסי' התם והא קי"ל כרבה בהא וכמ"ש התוס' פ"ק דקדושין דף ט' ע"א דיש ספרי' דגורסי' בפרק מי שאחזו והא קי"ל כרבה והא הרא"ש גופי' פ"ק דקדושין