תקפו כהן ג

ספר תקפו כהן

שאלה ראובן שלוה מעות משמעון ואח"כ כשתובע ממנו המעות הוא אומר עשיתי עמך שותפות לפני איזה שנים קודם ההלואה וידוע לי שהרווחת בכן אני תופס המעות מחמת הריוח ההוא. והשותפות ההוא שנעשה בתחלה יש בו מחלוקת הפוסקים אם השותפות נגמר בזה. והובאו שני הדעות בשלחן ערוך סימן קע"ו מועיל חפיסה בכה"ג או לא כיון דהוי פלוגתא דרבוותא

תשובה אף שבנדון זה פשיטא דמועיל תפיסה מהרבה טעמים וכמו שמבאר ואין צורך להאריך בזה. אך לפי שראיתי דינים וענינים רבים בתפיסה דספיקא דדינא בפוסקים ראשוני' ואחרונים וצריך לעמוד על אמתת דבריה' ולהכריע כל דבר על מכונו איזה דרך ישכון אור בתפיסה דספיקא דדינא ע"כ מוכרח אני להאריך

סימן א הנה בריש פרק שנים אוחזין (דף ו' ע"ב) שקיל וטרי ש"ס גבי ספק בכורות דתנן המע"ה אם תקפו כהן אי מוציאים מידו או לא. וכ' התוס' שם דמסקנא הוי תקפו כהן מוציאים מידו ואחריהן נמשכו הרא"ש והנמוקי יוסף שם והריטב"א בחדושיו הם ושאר כל הפוסקים בכמה דוכתי וכמו שיתבאר. אבל הרמב"ם פסק בפ' ב' מה' בכורות תקפו כהן אן מוציאין מידו. ובתשובת רשב"א סימן שי"א ובכ"מ. ובב"י בי"ד ר"ס שט"ו כתבו טעם לדבריו דרב המנונא מצי למדחי סייעתא דרב חנניא ע"ש והוא דוחק דבש"ס משמע דרב המנונא קבל סייעתא דרב חנניא וליכא למדחיי' כלל (נ"ל ישוב לדעת הרמב"ם שפסק תקפו כהן אין מוציאין מידו שאינו נגד מסקנת הש"ס). אלא נ"ל דעת הרמב"ם משום דבתשובת הרשב"א סימן ש"י הקשה השואל להרשב"א קושיא מגופו דש"ס מאי סייעתא מייתי רב חנניא לספק בכורות מספק פטר חמור דהתם שאני דממון גמור דישראל הוא כדאמר רב נחמן מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו אבל בספק בכורות לאו ממונו נינהו דהא אסירי בגיזי ועבודה והוה לן למימר תקפו כהן אין מוציאים מידו כו'

הג"ה

נפקא מינה לענין דינא דספק פטר חמור אי תקפו כהן לתירוץ הרשב"א והגאון אמ"ו ז"ל ברמב"ם מוציאין מיד הכהן ולב"י ולתרוצי ברמב"ם אין מוציאין מיד כהן ולדידהו קשה אמאי לא הביא הרמב"ם דין דספק פטר חמור דמוציאין ולדידן ניחא משום דסמיך על מ"ש גבי ספק בכור דאין מוציאין וה"נ ל"ש

ולפעד"נ דהרמב"ם מפרש הגמרא דמתחלה הא דקאמר ר"ח תניא דמסייע לרבא הטעם דספיקות נכנסין לדיר משום דילדה פרתו והעמד הולד בחזקת ישראל וא תקפו כהן מוציאין ניחא דמעשרין אבל אי אין מוציאין נמצא זה פוטר בממונו של כהן וקשה אף דמעמידין הספק בחזקת ישראל היינו לענין גוף השה אבל לענין מעשר אמאי פטורים האחרים דילמא הוא ודאי פטר חמור דהא גבי בכור אם מוציאין מיד כהן אפ"ה אסורים בגיזה ועבודה וה"נ אף דמוציאין יתחייבו אחרים במעשר דלמא הוא ודאי פטר חמור אלא ודאי ר"ח סובר דמעשרים מספק וא"ל אביי לדידך דסובר דמעשרים כו' משכחת כו' דמעשרים מספק כגון כו' הדר אמר אביי לאו מלתא דאמרינן קאי על שניהם על ר"ח ועל עצמו ר"ל דמאי דאמרינן דמעשרים מספק ליתא וא"כ אינו יכול לעשר מספק וא"כ הא דקתני הספיקות נכנסין לדיר ע"כ צריך לומר טעם אחר והטעם הוא משום כל היכא דאית לה ולד הרי הוא שלו אם הוא ביד הכהן הכי היא ממון גמור של כהן כיון דספק הוא רחמנא קזכי ליה להיות שלו לגמרי ואם הוא ביד ישראל הרי הוא ממון גמור של ישראל לגמרי כחולין ולעולם קזכי רחמנא להמחזיק ולא היה אביי צ"ל בפי' טעם זה משום דהיה פשיטא להם הפעם זה רק מתחלה היה נראה להם יותר לומר טעם הראשון משום דדקדקו דהל"ל הספיקות הרי הוא כחולין ביד ישראל (כמ"ש ברמב"ם פ' י"ב מה' בכורות ע"ש ומשמע ג"כ שם כדברי ע"ש) ותו לא מ"ה פרשו דברייתא באה לומר רבותא להורות דמעשרינן מספק ובזה ניחא נמי הלשון דקאמר בגמרא מאי אית לך למימר הלא אביי אמר לעצמו לאו מלתא דאמרינן כו' ולדידי ניחא דאמר לרב חנניא דסבירא להו דמעשרין כנ"ל דא"כ למסקנא תקפו כהן אין מוציאן ואפשר שלזה כיון ב"י בסימן שפ"ו שכתב דכיון דבר כו' עד יכול לפטור עצמו ע"ש ודו"ק עכ"ה: