תקפו כהן קלא

ולמאן דלא מהני היינו אפילו תפס שלא בעדים וכן משמע להדיא מדברי מהרש"ל פרק כיצד הרגל סימן ה' וכן נראה להדיא בשלטי גבורים פ' המקבל דף קל"א ע"ב ע"ש וכן הוא להדיא בה' המגיד פ"א מה' נזקי ממון וסי' פ"ב מה' גנבה וסוף ה' מלוה ולוה ובהריב"ש סימן ק"ס ושס"ד ע"ש בדברי הפוסקים אלו כי לא רציתי להאריך ולהעתיק לשונם הואיל (תירץ כוונת תשובת רשב"א סימן תתקע"א) והדבר פשוט ותתקבל מעצמו בלאו הכי. ומ"ש בתשובת רשב"א סימן תקע"א באשה שמסרה את בעלה שאמרו מקצת הבנים דישבע בעלה כמה הפסידה אותו ויטול ואינו נ"ל כלל כו' ועוד דבפרק הכונס אבעיא לן אי עשו תקנת נגזל במסורת ולא איפשטא וכיון דלא איפשטא מספיקא לא מפקינן ממונא ומה שראיתי למקצת הרבנים דהכא תפס דהיינו הכתובה שהוא חייב לה אינו נ"ל כלל דלא אמרינן הכי אלא כשלא תפס בעדים אבל הכא שתפס בעדים דשטר התיבה כנגדו לא כו' ותדע דהא דעובדא דאבימי דבפרק הכותב מה"ת לומר סטראי נינהו ולא אמרי' זוזי היכא דקיימי קיימי דתופס השטר המוחזק אבל אם יש מטלטלים או בלאות קיימים ותפסן שלא בעדים כו' עכ"ל לאו למימר' דבספיקא דדינא לא שי תפיסה בעדים אלא הרשב"א לטעמיה אזיל דס"ל בתיקו או בעיא דלא איפשטא לא מהני תפיסה וכמ"ש לעיל סימן ע"ג משמו ואם כן משום תיקו לא הי' מועיל תפיסה אפי' תפס שלא בעדי' רק בעובדא דהרשב"א הי' מועיל תפיס' אי הוי תפיס שלא בעדים כיון שהנמסר טוען ברי כך וכך הזקתני דפשיטא דהוי נאמן משום מיגו דאי בעי אמר לא תפסתי

הון מיהו היכא דיש לגירוכא שטר עליו אינו יכול לתפוס המעות שחייב לו על השטר בשביל ספיקא דדינא ממקום אחר ששטר ה"ל לענין זה כגבוי): מיהו נראה דהיכא דיש לחברו שטר לא מהני לזה תפיסה במעות שחייב לו על הפטר לומר אני תופס המעות משום ספיקא דדינא דכיון דיש ביד חברו שטר הרי מוכרח לשלם לו מתחלה שטרו וה"ל כגבוי ולא מיקרי זה שבידו המעות מוחזק לתפסו בשביל ספיקא דדינא ממקום אחר. וכן משמע לכאורה בתשובת רשב"א שם. ועוד יש להביא ראיה ממ"ש הרי"ף פרק יש נוחלין גבי בעיא דבעי רמא בבריא היאך תיקו הלכך מוקמינ' כתובה אחזקתה ועל הבעל להביא ראיה דמחלה כו' וכ"כ בהגה"ה אשרי שם בשם רבינו ברוך מארץ יון ואע"ג דשאר פוסקים פסקו שם דלא מפקינן מיניה היינו משום דסתם האבעיא היא על כתובתה גופא אי אבדה כתובתה וכן הא דקי"ל כבית הלל ולא כב"ש דאמרי שטר העומד לגבות כגבוי דמי כדאיתא ביבמות בפרק החולץ דף ל"ח ע"ב ובסוף פרק כל הנשבעין היינו ג"כ דוקא על גוף השטר משא"כ הכא דהבעיא היא מצד אחר וזה רוצה לתפוס הממון שחייב לו בשטר מספקא דבעיא או פלוגתא דרבוותא בכה"ג נראה דאינו יכול לתפוס. תדע שהא כתב הבעה"ת שער כ"א והטור סימן פ"ב ומהר"ם רקנטי סימן רפ"ח ושאר פוסקים דאע"ג דאין אומרי' מיגו להוציא מ"מ אם יש שטר בידו אמרינן מיגו להוציא והיינו כמ"ש בסמ"ע סימן פ"ב ס"ק מ"ד דכל שיש שטר בידו ה"ל כגבוי בידו ואינו נקרא מוציא כו' ע"ש וכ"כ התוס' פרק חזקת הבתים דף ל"ב ע"ב וז"ל ובהכותב דאמרי' מיגו דיכלי למימר להד"ם יכלי למימר סטראי נינהו אע"ג דמיגו להוציא לא אמרינן. שאני התם דאיכא שטרא עכ"ל. דלא כמהר"ר דוד ן' לב ספר א' דף קכ"ט ע"ג בדיני מיגו שלו שכתב ע"ז וז"ל קשה לי הא אמרי' בשבועות בפ' כל הנשבעים גבי אין אדם מוריש שבועה לבניו דפליגי ב"ש וב"ה אי שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכיון דכן הוא קשה במאי דקאמרי התוס' אע"ג דמיגו להוציא לא אמר א שאני התם דאיכא שטרא וצ"ע עכ"ל דלדידי' ה"ל להקשות אכל הנך פוסקים הנ"ל שהבאתי. וגם במרדכי ובהגה' אשרי פ' הכותב כתבו בשם מהר"פ בדברי התוס' דפרק חזקת הבתים אלא ודאי כמ"ש דכיון שהשטר הוא כשר כאלו הממון הוא מוחזק ביד המלוה וכ"כ בתשו' הרמב"ן סימן ק' וז"ל ולא מרענא לשטרא בחשש כזה לפי שהשטר מוחזק הוא ביד המלוה וכאלו הממון הכתוב בו מוחזק בידו כדמשמע בההוא דשבועות הדיינים דסטראי נינהו כו' ואע"ג דקי"ל במיגו לאפוקי ממונא לא אמרינן וטעמא דמילתא משום דשטרא מוחזק הוא וכאלו ממון הכתוב בו מוחזק ביד המלוה ואוקומי ממונא הוא כו' עד ולאו במי שגבתה ממש קאמר דליכא למימר דשבקי ב"ה ועבדי כב"ש אלא כדאמרן כו' עכ"ל וע"ש. ואין ספק דאשתמיט למהר"ד ן' לב תשובת הרמב"ן הנראה לי ופוסקים שהבאתי הרי מוכח להדיא דבכה"ג לא הוי זה מוציא. וא"כ ה"ה הכא כו' וא"כ ה"ה הכא בנדון דידן כן נ"ל: