תקנת עזרא (מעילה) קנה

לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה בלבד דמקדיש בעין רעה מקדיש הרי לדידיה גם בשוורים אין הגדול שבהן הקדש, ונהי דבב"ב (דף ע"ב ע"א) אמרינן דאליבא דר"ע מודה ר"ש דמקדיש בעין יפה מקדיש היינו רק דלר"ע מקדיש בעין יפה כמו במכירה להדיוט אבל לא דמקדיש יהיה עוד עדיף ממוכר להדיוט ובמוכר להדיוט כה"ג ודאי שאין הגדול שבשוורים מכור ודו"ק, וא"כ רומיא דרבין נוכל לתרץ דמשנתנו אתיא כר"ש ולא קשה מידי, משו"ה הקשה רב פפא מהא דלוגין נמי ואפשר דלזה כיון המפרש כאן בכתבו בד"ה כיסין אלוגין רמי ר"ל לריו"ח עכ"ל ומה השמיענו בזה לכן אפשר דצ"ל בדבריו כיסין אלוגין נמי רמי ליה ר"ל לריו"ח] דס"ל לר"ש אין ברירה וא"כ ממנ"פ קשה, דאי אתיא מתניתין כר"ש הא אין ברירה ואי אתיא מתניתין דלא כר"ש א"כ תקשה מההיא דשוורים דכמו דהתם הגדול שבהן הקדש ה"נ הכא יהיה המטבע המובחרת הקדש ומיושב קושית התוס' כאן והוא מעט ע"ד החידוד, ודע דבגיטין (דף כ"ה) מפרש מעיקרא פלוגתא דר"מ ור"י ור"ש דפליגי בדין ברירה אי יש ברירה או אין ברירה, ורבא מוקים שם לפלוגתייהו בחיישינן שמא יבקע הנוד ע"ש, והנה כי כן לשיטת רש"י ע"כ לר"פ כאן ס"ל דפלוגתייהו הוה בדין ברירה דלא כרבא, אבל לשיטת התוס' כאן אין הכרח ויכול ר"פ לסבור כרבא שם ודו"ק

ודע דבירושלמי דדמאי (פ"ז ה"ד) איתא ג"כ סוגיא זו והפ"מ והרידב"ז האריכו למעניתם וע"ש גם בתוספת הרי"ד שמפרש קושית ר"פ כאן דוקא לאוקימתא דרבא דפליגי בחששא דבקיעת הנוד ע"ש, ולענ"ד לא נהירין דבריו ואנו אין לנו אלא פירוש הראשונים ז"ל אשר מפיהם אנו חיים, וטל פי דרכם אנו חייבין לשמור את דרך עץ החיים, ועתה פשט העני את ידו יד כהה לנורא עלילה, בסיימי מס' מעילה, חנני נא גם להלאה, ברך ה' חילי ופועל ידי תרצה מעתה ועד עולם אמן

והנה בתוספתא (ברכות פ"ד) איתא בזה"ל הנהנה מן העוה"ז כלום בלא ברכה מעל עד שיתירו לו כל המצות עכ"ל, והלשון מוקשה, ופי' הרב לקח טוב כלל י"א דכונת התוספתא היא דכמו בהנאה גשמית הנהנה בלא ברכה מעל והברכה מתרת ההנאה, כן הנהנה הנאה רוחנית מאיזה מצוה או מלימוד תורה ג"כ המתיר שלה היא ברכת המצוה לכל מצוה ברכתה [דאע"ג דמצות לאו ליהנות נתנו ח"מ כבר כתב המל"מ פ"ה מה' אישות ה"א דהא דמצות לאו ליהנות נתנו היינו בדיעבד שאם קיים מצוה באיסור הנאה לא חשיב הנאה ויצא אבל לכתחילה אסור לעשות מצוה באיסור הנאה דלכתיחלה מצוה ודאי הנאה היא ע"ש] ועיין בהקדמתי לספרי זה בסופה וזהו שאמרה התוספתא כל הנהנה מן העוה"ז כלים בלא ברכה מעל עד שיתירו לו [הברכות] כל המצות לכל מצוה ברכתה, ובנדרים (דף פ"א) על מה אבדה הארץ וכו' אר"י א"ר על שלא ברכו בתורה תחילה ופי' הצושנת ר' אליעזר במדרש ריש פתיחתא דאיכה ד"ה על מאסה של תורה וז"ל, ע"ש בר"ן בשם ר"י דטעם הברכה משום דאסור ליהנות מעוה"ז בלא ברכה ופקודי ה' משמחי לב וכיון שלא ברכו בזה הראו שאין שמחה במענה פיהם ואין להם הנאה מד"ת וכו' עכ"ל, ולכן אני נותן הודאה לה' הטיב על העבר ברוך הוא שבראנו לכבודו ובחר בנו כל העמים ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו, ומתפלל להבא שיפתח לבנו בתורתו ויזכנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתו באהבה, ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי וזרע זרעי עד עילם, ואזכה להיות מהנותרים לחיים בירושלים הבנויה, ייתי ונחמיניה משיח צדקנו מפקיע מידי שעבוד, ויבנה הבית על תלו ושם נעלה ונראה ונשתחוה ונשלם שלמי חובה ושלמי נדבה, אז תחפץ זבחי צדק עולה וכליל, וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות, ובא לציון גואל במהרה בימינו לעינינו אמן ואמן: