טעמי המנהגים ט

בעז"ה אתחיל לפרש טעמי המנהגים כפי מה שהורו לנו חז"ל את הדרך אשר נלך בה: עניני הנהגות אדם

בבוקר

(א) טעם. שתקנו נט"י בבוקר. משום דבשחרית נעשה כברי' חדשה שנאמר חדשים לבקרים ע"כ תקנו נטילה בעת ההוא. (ב"י סי' ד') עוד טעם. שרוח רעה שורה עליהם. (זהר פ' וישב)

(ב) טעם. שצריך ערוי ג' פעמים עליהם. כי בתלתא הוי חזקה והולך לו. אבל בשאר ענינים בשפיכה אחת עליהם כראוי מועיל. (סדה"י)

(ג) טעם. שתקנו רז"ל לומר על נט"י בנוסח ברכה זו לשון נטילה. מפני שהוא לשון הגבהה מתרגום ותשאני רוח ונטלתני. וכתיב (ישעיה ס"ג) וינטלם וינשאם כל ימי עולם שצריך שיגביה ידיו למעלה. (שלחן ארבע)

(ד) עוד טעם. לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון תלמוד. אבודרהם

(ה) טעם. שכוחותיו הטמאים הם שורין על בני אדם בלילה בשעה שהם ישינים על מטותם על ידיהם יותר מן כל האיברים שיש באדם. בשביל שהידי' עסקניות הם ועוד יש להם אחיזה קצת יותר בידים בעבור הצפרנים שהם קליפה וכל קליפה היא מסטרא דלהון ולכן אין ראוי להגדילם יותר מדאי אלא למוהל שיעשה פריעה בהם וכך הוא ראוי יבא הקליפה שהוא צפורן ויקרע ויפרע הערלה ויבטל ערלה מעל הברית דאיהו אות קודש ונמצא שהקליפה מסאבא מתבטלת ע"י כח דיליה ממש וכך צריך שכוחותיו ממש יבעטו באדוניהם ויבטלו אותו וזוהמתו ולכן