טעמי המנהגים פו

שימות בה ושמין אותה על לבו. ע"כ אם אומר הש"ץ סברי מרנן אומר הקהל לחיים כלומר כי לחיים יהא הכוס. מדרש תנחומא פ' ויקהל

(רצג) טעם. שאומרים סברי על היין ולא על השכר. משום שהיין הביא קללה לעולם בימי נח שנשתכר ונתארר בנו כנען. ע"כ אנו אומרים סברי כלומר תבינו שבדעתי לשתות ובדעתיכם אשתה דלא יזיק וע"כ רגילין להשיב אחריו לחיים. עי' עטרת זקנים סי' קפ"ט

(רצד) טעם. שאין מרשין אלא על הפת ואין מסבירין אלא על היין. לפי שלחם הוא רשות שאם רוצה שלא לאכול לחם אפי' בשבת הרשות בידו לפיכך נוטל רשות כדי שיסכימו כולן דעתן. אבל בברכת המזון וקידוש והבדלה שהן חובה אין צריך לומר ברשות אלא סברי מרנן או סברי מורי או רבותי כלומר תנו דעתיכם על הברכה כדי לצאת בה ידי חובתכם. שבלי הלקט אות ק"מ

(רצה) טעם. שאין אומרים בשבת אשר בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון כמו בימים טובים. לפי שבמרה נצטוו על השבת שנאמר שם שם נו חק ומשפט ושם נסהו ואמרו ז"ל שבת ודינין במרה אפקוד ועדיין לא בחר בהם הקב"ה עד שנתן להם התורה אבל כשנצטוו על ימים טובים כבר נתן להם התורה ובחר בהם ולכך אין אומרים בשבת אשר בחר בנו וגם אין אומרים בשבת ורוממנו לפי שקאי על הנסים גדולים שדליתני על אויבי ולכן ארוממך וימים טובים נצטוו בהם ע"י נסים ונפלאות שעשה עמהם הקב"ה אבל שבת לא נצטוו בו ע"י נסים ונפלאות אלא על שם ששבת בו ממלאכה ולכך א"א בשבת ורוממנו מכל לשון. אבודרהם

(רצו) טעם. שאנו אומרים בהקידוש זכר ליציאת מצרים. לפי שאינו חוזר על השבת אלא למקראי קודש שהשבת תחלה למקראי קודש שהם זכר ליציאת מצרים אבל השבת אינו אלא זכר למעשי בראשית. סדר היום: