טעמי המנהגים עה

(רנ) טעם. שנקרא יום ששי ערב שכת. לשון תערובות. כי ביום הששי יתערב שם קדושת שבת הבא. כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבים ומתמצעים. ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד הגם שויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו כו' כי באמת יום הששי היא המחבר את יום השבת לחול ולרמז זה אנו קורין את ליל שבת על יום הששי שקורין בנ"א פרייטאג עי נאכט. וכן להפך ביציאת שבת אנו קורין את ליל א' על שבת בל"א ישם גו נאכט. ולכאורה הי' ראוי להיות בהפך לקרות את ליל כניסת שבת על שם שבת וליל יציאת שבת על החול כי ה הלילה הולכות אחר היום שלאחריו רק כי מורה כנ"ל על קדושת שבת שמתערב בחול ולכן גם בליל מוצאי שבת קורין על שם שבת שקדושת שבת משפיע לימי החול. זרע קודש פ' בראשית. וע"ל סעי' תכ"ז ועי' ליקוטים סעי' קי"א וסעי' קי"ג

(רנא) טעם. שנוהגים שמניחים את החלות על השלחן ע"ש מבעוד יום קודם הדלקת הנרות. כדי שלא יהא השלחן בסיס לדבר האיסור ולא יהא רשאי לטלטל השלחן אבל אם מניח קודם את החלה אז הוי בסיס לאיסור ולהיתר וההיתר חשוב יותר מהאיסור שהרי צריך לסעודת שבת. לקוטי הלכות שבת כלל ס"ז

(רנב) טעם. שנהגו לקרות הלחמים שאופין לכבוד שבת קודש בשם חלה. כי ע"י שקורים העיסה בשם חלה ואומרים נעשה חלה וכהנה לשונות. על ידי שם זה מדכר דכירי ליטול חלה כיון ששמה ועצמיותה של העיסה היא מזכרת. אשל אברהם סי' ר"ס: