טעמי המנהגים סד

(ריד) טעם. שאין מברכין על הטובא"ק ששואפין בחוטם. לפי שאין בו ריח ראוי לברכה וכן העשן מטובח"ק. וטובא"ק שהעשן ממנו יש לו ריח טוב מבושם ראוי למנוע ממנו בלי ברכה תחלה על בשמים ממש. וטובא"ק שבה מים ששרו בהם בשמים יותר מעת לעת או ששלקו בהם בשמים אולי שצריך לברך. ע"כ נכון שלא לברך ושלא לשאוף כלל טובא"ק שבה מים ששרו בהם בשמים וטובא"ק שהי' מונח בין הבשמים וקלט הריח אין לברך עליו דהוי ריח שאין לו עיקר. אשל אברהם להגאון הקדוש מבוטשאטש זצוק"ל סי' רט"ז ועי' באר היטב שם ס"ק י"ג

(רטו) טעם. שאין מברכין על עשב שקורין טובא"ק שנותנין לתוך השפופרת ומדליקין אותו ושואבין העשן לתוך פיהם וחוזרין ופולטין אותו. עי' בס' מ"ב סי' ר"י שכתב דאם הי' בימי רז"ל בעלי התלמוד אפשר שהיו קובעים ברכה אלא דהאמת הוא דכיון שהוא ענין מחודש ודאי דליכא ספיקא שאין לברך עליו עכ"ל

(רטז) טעם. שאין מברכין ברכה על הצדקה כמו על שאר המצות. מפני שצריך ליתן בשמחה והמון עם רובה דרובה אינם נותנים בשמחה ע"כ אין