טעמי המנהגים מט

הניגוב הוי שפיר קודם לעשייתן כדאמר ר' אבהו כל האוכל בלא ניגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא (סוטה דף ד' ע"ב). ובשעת שנוטל ידיו יאמר רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יברך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך. כי בשעת המעשה התפלה נשמעת. ופעם אחת מצאו ר"ש בו יוחאי לר' אליעזר שהי' נוטל ידיו בשופע והתפלל עליו ואמר רבון כל העולמים מנא ידיו מברכותיך ומן היום ההוא נתעשר. (מעבר יבק שפתי רננות פרק י"ט)

(קע) טעם. ששיערו חכמים דכדי הילוך כ"ב אמות הוי הפסק והיסח הדעת בין בציעה לנטילה וכיוצא. משום דאמרו (ברכות מ"ב) שלש תכיפות הן תיכף לסמיכה שחיטה תיכף לנטילת ידים ברכה כו' וגבי מצורע לא הי' תיכף לסמיכה שחיטה שלא הי' רשאי ליכנס לעזרה והיה סומך על הקרבן לפני שער נקנור ואח"כ היו מוליכין הקרבן למזבח ומן השער עד המזבח הי' כ"ב אמה ש"מ דזה מקרי הפסק. עי' מ"א סי' קס"ו סק"ג וט"ז שם. ועי' מחצית השקל שם מ"ש בזה: