טעמי המנהגים מה

ואין מפטירין משום האי טעמא. רש"י מגילה דף כ"א ע"א. וע"ל סעי' שכ"א וסעי' שע"ט וסעי' תתפ"ז וע"ל סעי' נ"ה

(קנה) טעם. דנוהגין ביום שיש בו שני ס"ת דמוציאין בב"א. משום כבוד הציבור שלא ימתינו עד שיוציאו עוד ספר. ישועות יעקב סי' קמ"ז ס"ק ה' ועי' מ"א שם ס"ק י'

(קנו) טעם. דביום שיש ב' ספרי תורה אין מסלקין הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השלחן. כדי שלא יסיחו דעתן מן המצות ומניחין השנייה על השלחן קודם הקדיש כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן. מ"א סי' קמ"ז ס"ק י"ב. ובחוה"מ של פסח א"א קדיש עד אחר שקרא הרביעי שנשלם מנין הקרואים מ"א סי' ת"צ ס"ק ד'. ואחר שקרא הרביעי מניח הראשונה ג"כ על השלחן כדי שיאמרו הקדיש על שתיהן כדלעיל. ד"ח דין קדיש וסדר הפטרה ועי' פ"מ סי' תרפ"ד ס"ק ה' דביום שיש ג' ס"ת כשאומרים קדיש על השני' מניחין השלישית אצלה לא הראשונה דפשיטא שהקדיש על הא' ג"כ קאי ע"ש

(קנז) טעם. שס"ת אינו מנוקד. כדי שיוכל האדם לדרוש מה שירצה. כי האותיות כשאינם מנוקדות סובלות כמה כונות ומתחלקות לכמה ניצוצות. וזה טעם. שלא ננקד הס"ת. כי משמעות כל תיבה לפי הנקוד ואין משמעותם עם הנקוד כ"א ענין אחד ובלי נקוד יוכל האדם לדרוש כמה ענינים נפלאים רבים ונכבדים. דבש לפי בשם רבינו בחיי ז"ל

(קנח) עוד טעם. שס"ת בלי נקודות. משום שהתורה ניתנה בכל לשון ואם היה נקוד לא היתה סובלת רק לשון הקודש אבל בלי נקודות יכול לסבול כל לשון. נחלת יעקב פ' חיי בשם ספר מכבי יהודא

(קנט) טעם. לסיום התורה ופתיחתה. כי אמרו רז"ל רחמנא ליבא בעי ע"כ לב כולל כל התורה. דברי אמת

(קס) טעם. שאיפסקא הלכתא כר' אשי (בהקומץ) שצריך לסיים לעיני כל ישראל בסוף התורה באמצע שטה. להורות שלא בא לסופה ותכליתה של תורה. אגד"פ בסופו אות ו':