טעמי המנהגים לא

(פז) טעם. שאומרים יעלה ויבא בעבודה. שהיא תפלה להשיב ישראל לירושלים תוס' שבת דף כ"ד ע"א בד"ה בבונה. כתב הנועם מגדים בליל ר"ח או חנוכה אם אמר בא"י אעפ"י שלא אמר שכינתו לציון או הטוב שמך כו' שוב אין אומר שם אחר סיום הברכה אעפ"י שלא התחיל באחרת כלל. אבל ביום ר"ח או הזכרה שמחזירין אם סיים הברכה בא"י מחיה המתים יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם (דאל"ה יהיה חוזר לראש ע"כ אומר שם) ע"ל סעי' קצ"ב וסעי' קצ"ד)

(פח) טעם. שאומרים בשחרית בתפלת י"ח שים שלום. כי כללא נקוט בידך בכל עת שקורין בספר תורה יש לומר בתפלת שמונה עשרה שים שלום לפי שיש בו תורת חיים. תשב"ץ אות רל"ט

(פט) טעם. מה שאומרים אחר עושה שלום ואמרו אמן מי יענה אמן. משום דהוי כמו שנוהגין לומר ברוכים יושבין בלשון רבים אפי' לאחד שאוכל אומרים כן למלאכים שעמו ע"ד כי מלאכיו יצוה לך כך ואמרו אמן להמלאכים שעמו. קיצור של"ה

(צ) טעם. שתיקנו לנו הקדמונים לומר בסוף תפלת י"ח פסוק שרומז בו שמו של אדם. שהפסוק מתחיל ומסיים באותיות התחלת וסיום שמו. כי השם של אדם רומז על בחי' חיותו שיש לכ"א מישראל חלק אלקי קדוש. ואת